יְהוֹיָכִין (גם כָּנְיָהוּ, יְכָנְיָה, יוֹיָכִין) הוא דמות מקראית, מלך יהודה למשך שלושה חודשים בשנת 597 לפנה"ס כאשר היה בן 18. בסוף תקופה זו הוגלה יהויכין על ידי נבוכדנצר השני לבבל, יחד עם האליטות של יהודה, בגלות הנקראת "גלות יהויכין". יהויכין היה בנם של יהויקים ואשתו נחשתא. מתוך ויקיפדיה

רכלני וחטטני; אופייני ליכנע. "היא תיארה את השכן כאדם יכני, שאוהב לדעת מה קורה אצל אחרים." "ההתעניינות היתרה בפרטים האישיים נתפסה בעיניהם כיחס יכני." "בטור הסאטירי הוצגה דמות יכנית המתערבת בענייני כל הסובבים."

מי שמרבה לדבר על אחרים שלא בנוכחותם

יכין⁻חק"ל, יכיני, יכיר, יכליהו, יכמן, יל, יל"ג, ילג, ילגאבה, ילגבה