מצה שמכינים בהקפדה רבה שלא תחמיץ

ביהדות, מצווה היא חובה הלכתית על האדם, ובעיקר ליהודים. מקור המצוות דאורייתא בתורה (שבכתב ושבעל פה) ועליהן נוספו מצוות דרבנן המהוות גדרים שהוסיפו חכמים לאורך הדורות. מקור המילה מצווה נגזר מהמילה "צו", (ציווי). מלשון חז"ל ואילך, המונח "מצווה" כולל את כלל ציוויי התורה כפי שהן מרוכזות בהלכה היהודית, על אף שבלשון המקרא ישנה הבחנה בין סוגי ציוויים שונים שיש לשמור - מצווה, חוק ומשפט: . מתוך ויקיפדיה

מַצָּה היא מאפה העשוי מבצק של אחד מחמשת מיני דגן שלא החמיץ. המצה מכונה בתורה גם "לחם עוני", כנראה בשל העובדה שהייתה מאכלם של עניים בימות השנה וגם בשל העובדה שהיא ענייה ממרכיבים (קמח ומים). המצות מוזכרות בתורה ובמקורות יהודים שונים, אך שני המקומות המרכזיים שבהם ניתן להן ביטוי רב, הם חג הפסח (המכונה בתורה על שם המאכל: "חג המצות"), וכן בבית המקדש, שבו הייתה המצה אחד המאפים הבאים בתור קורבן מנחה. מתוך ויקיפדיה

כולל את כל הפרטים, מקיף, שלם, מלא

מנוצל עד תום

מצווה לשמוע בקול חכמים, מצווה לשמוע דברי חכמים, מצווה לשמוע לדברי חכמים, מצווה מדרבנן, מצווה מן המובחר, מצוות אהבת ה', מצוות אין צריכות כוונה, מצוות אינן צריכות כוונה, מצוות אנשים מלומדה, מצוות בני נוח

מצורף לצוות

מאפה דק ופריך העשוי מבצק שלא החמיץ, הנאכל במיוחד בחג הפסח. "בליל הסדר נוהגים לאכול מצה." "המצה נשמרת באריזה כדי שלא תישבר." "בפסח מחליפים את הלחם במצה."