סורת אל⁻פַלַק (בערבית: سورة الفلق), או סורת השחר הבוקע, היא סורה מספר 113, בקוראן. סורה קצרה זו מונה חמישה פסוקים (אַיַא֫ת) בלבד, ולפי האמונה המוסלמית היא הורדה למוחמד באמצעות המלאך גִ'בְִּריל (جبريل) במכה. לפי ספרו של אבּן א⁻צֻ'רַיְס, פַצָ'אאִ'יל אלקֻראן (מהמאה ה⁻10), המיוחס לפרשן הקוראן עַטָאא' אל⁻חֻ'ראסאני (בן המאה ה⁻8), הורדה סורה זו אחרי סורת אל⁻פיל ולפני סורת א⁻נאס. הסורה מבקשת את הגנתו של אללה מפני רשעותו של השטן. מתוך ויקיפדיה

סורת הפתיחה, סורת הרוחה, סורת הרומאים, סורת הרעש, סורת השועטים, סורת השפע, סורת התאנה, סורת התאנים, סורת ט.ה., סורת טוהר האמונה