טבור; בלשון הדיבור גם חלק פנימי בגוף, כגון הקורקבן של עוף. "התינוק נרגע כשהאם ליטפה לו את הפופיק." "הילדה הצביעה על הפופיק ושאלה למה יש אותו." "במתכון הישן ביקשו לנקות היטב את הפופיק של העוף."

לא עורר בו שום רגש; לא השפיע עליו כלל; היה אדיש. "הביקורת הקשה לא הזיזה לו את קצה הפופיק." "כל מה שסיפרו לו על העניין לא הזיז לו את קצה הפופיק." "האיומים שלהם לא הזיזו לה את קצה הפופיק."

"לפני העלייה לבמה רעד לו הפופיק." "כשהמנהל ביקש ממנו להציג את התוכנית, רעד לו הפופיק." "רק מהמחשבה על הראיון מחר רעד לה הפופיק."