אֲצִילוּת נֶפֶשׁ - אדיבות, נדיבות והתחשבות הנובעות מאופי מוסרי נעלה. "היא נהגה באצילות נפש גם כלפי מי שפגע בה." "מעשהו נבע מאצילות נפש ולא מציפייה לתמורה." "אצילות הנפש שלו התבטאה ברגישות ובנדיבות כלפי הזולת."