גרשם שלום, אבי תחום חקר הקבלה והמיסטיקה היהודית ומגדולי חוקריה, היה כותב פורה מאוד. חיבורו הראשון נכתב בגרמנית, על תנועת הנוער היהודית בגרמניה, והוא פורסם בשנת תרע"ה⁻1915. את הדיסרטציה שלו, באוניברסיטת ברלין, כתב על ספר הבהיר (אותו תרגם לגרמנית ופירשו), וקיבל עליה, בשנת 1922, תואר דוקטור בהצטיינות יתירה. שנה אחר כך פורסם ספרו Das Buch Bahir (ספר הבהיר), המבוסס על עבודת הדוקטורט הנ"ל. מתוך ויקיפדיה

רשימה ביבליוגרפית של כתבי חנוך לוין מתוך ויקיפדיה

רשימה ביבליוגרפית מלאה של ספרי יגאל מוסינזון מתוך ויקיפדיה

משנתו של גרשם שלום עוסקת בחקר המיסטיקה היהודית, התחום אליו הקדיש את חייו ונחשב מראשי החוקרים שלו. הוא היה הראשון שהשתמש בכלי מחקר אקדמיים לשם חקירת תחום זה ורבים רואים בו כמי שאחראי יותר מכל אחר לפופולריות העצומה של לימודי הקבלה במוסדות אקדמיה ברחבי העולם. שלום נקט בגישה מחקרית פילולוגית זהירה, אשר נשענה לא רק על ניתוח ובקיאות, אלא אף על נטיות ביבליוגרפיות מובהקות. במשך השנים התגבשה סביבו קבוצת תלמידים, אשר יצרה אסכולת מחקר בשם האסכולה הירושלמית בתחום חקר הקבלה. אסכולה זו רואה בקבלה יצירה אנושית, שיש לברר את תרומתה להיסטוריה היהודית, מבלי לנקוט דעה קדומה כנגדה. דרכי עבודה אלו הבדילו את שלום מחוקרי קבלה שקדמו לו, ומשום כך הוא נחשב אבי חקר הקבלה בזמן המודרני. כיום, ישנם חוקרי קבלה החולקים על חלק מתפיסותיו של שלום ואף נעשים ניסיונות להפריך חלק מהנחות היסוד שקבע. הניסיון לערער על משנתו של שלום אינו חדש. אך בניגוד לעבר, אז יצאו חלק מהמחלוקות מזרם היהדות האורתודוקסית, הרי שכיום מרביתן באות מהאקדמיה. חלק מהניסיונות לקרוא תיגר על תפישותיו של שלום באים גם מתלמידיו לשעבר, כתוצאה מיכולתם של החוקרים להגיע למקורות שלשלום לא הייתה אליהם גישה בתקופתו, לעשות שימוש בכלי מחקר חדשים יותר ולשלב לתוך עבודתם תחומי מחקר שונים. מתוך ויקיפדיה

ביבליוגרפיה של הספר העברי, הנצחתו של גרשם שלום

ביבליוגרף, ביבליוגרפיה, ביבליוגרפיה של גרשם שלום, ביבליוגרפיה של הספר העברי, ביבליוגרפיה של חנוך לוין, ביבליוגרפיה של תרגומי יוסף חיים ברנר, ביבליוטקה אלכסנדרינה, ביבליוטקה אמברוסיאנה, ביבליומאניה, ביבליומטריקה