רבי ישראל בן אליעזר, הידוע כבעל שם טוב היה מקובל ומנהיג ציבור יהודי במזרח אירופה, הנחשב לאבי תנועת החסידות. פעל כמרפא עממי ובשנות ה⁻1740 התיישב במז'יבוז' שבפודוליה, שם יצא לו מוניטין של בקיא בחכמת הנסתר שמשך אליו מעגל תלמידים. הבעש"ט הדגיש בתורתו מאפיינים כמו חשיבות הכוונה הנאותה בתפילה ובשמירת המצוות, קדושת האותיות המרכיבות את מילות הטקסטים ועדיפות השמחה על פני הייסורים העצמיים כאמצעי לדבקות באל. תלמידיו ותלמידי תלמידיו, שהיוו את שדרת ההנהגה של החסידות ופיתחו את האידאולוגיה שלה, ייחסו לו את ייסוד התנועה. מתוך ויקיפדיה

בערעגסאס, בערעלע חגי, בעש"ט, בעשא, בעשב הגבוה (סרט), בעשיקה, בעש”ט, בעת הזאת, בעת חוצות, בעת'