ספר שמות הוא הספר השני בתורה. נקרא כך משום שהמילה השנייה בספר היא "שמות" – "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, את יעקב, איש וביתו באו". בתרגומים היווניים (תרגום השבעים) נקרא הספר אקסודוס (ביוונית: ὁδόϛ = דרך, ''⁻ἐξ'' = מן) על⁻שם האירוע הגדול המתואר בו – יציאת עם ישראל ממצרים. שם זה נשמר בתרגומים ללטינית ובשל כך נקבע כשמו בשפות הרבות אליהן תורגם מלטינית. בהלכות גדולות הוא מכונה "הספר השני", והרמב"ן מכנה אותו "ספר הגלות והגאולה". מתוך ויקיפדיה

שמים (או רקיע) מוגדרים בדרך כלל כמראה הנשקף בעיניו של מי שנמצא באוויר הפתוח ומביט למעלה. כשמשתמשים במושג שמיים בהקשר של כדור הארץ, מתכוונים בדרך כלל לאזור שמעל פני האדמה, שצורתו כחצי כדור מעבר לאופק הנראה. אם מתכוונים לכלל מסת האוויר העוטפת את כדור הארץ (ללא התייחסות למיקומו של צופה מסוים) משתמשים בשם אטמוספירה. בהכללה של מושג זה ניתן להשתמש במושג שמיים גם במקרה של כוכבי לכת אחרים שיש להם אטמוספירה. מתוך ויקיפדיה

שמיים הוא מחזהו של גלעד עברון שהועלה בתיאטרון החאן בבימויה של אופירה הניג בשנת 1999. מתוך ויקיפדיה

השמיים, עמים שמיים או תרבויות שמיות הוא כינוי מיושן לקבוצת מוצאות אתניות, תרבותיות, או "''גזעיות''" (''מושג⁻כזב''). המינוח כיום אינו בשימוש ברובו למעט הקבוצה "שפות שמיות" בתחום הבלשנות. בארכאולוגיה, המונח משמש לעיתים באופן לא⁻רשמי כסוג של קיצור לעמים קדומים דוברי הלשונות השמיות. מתוך ויקיפדיה

הניח

יצרן או מוכר של בשמים

נוזל בעל ניחוח נעים שמזליפים על הגוף, על הבגדים, בחלל הבית, וכד'

ריח טוב; ניחוח

שם, שמה, שמים

שמורת⁻טבע, שמוש חכמים, שמוש תהילים, שמוש תהלים, שמושאק, שמות (פרשה), שמות איסלנדיים, שמות אסורים, שמות אשכנזיים, שמות ביהדות

כיפת האויר הנראית כחולה ועוטפת את כדור הארץ; רקיע; שחקים; מרומים

כינוי מזהה

מילה המתארת דבר בעולם. "שם עצם." "שם פועל." "שם מספר."

(השם) כינוי לאלוהים