דָּבְקָה לָשׁוֹנוֹ לָחֵכוֹ - הִשְׁתַּתֵּק, שָׁתַק, הֶחֱרִישׁ. "לנוכח הבשורה הקשה דבקה לשונו לחכו והוא לא הצליח להוציא מילה." "כשנשאל על הפרשה דבקה לשונו לחכו והוא שתק זמן ממושך." "מרוב מבוכה דבקה לשונה לחכה והיא עמדה בלי לומר דבר."

דָּבְקָה נַפְשׁוֹ - רָצָה, הִתְאַוָּה, חָשַׁק. "דָּבְקָה נַפְשׁוֹ בַּלִּמּוּד, וְהוּא הִשְׁקִיעַ בּוֹ שָׁעוֹת רַבּוֹת." "דָּבְקָה נַפְשׁוֹ בָּאָרֶץ, וְלֹא רָצָה לַעֲזֹב אוֹתָהּ." "מִיָּד כְּשֶׁרָאָה אֶת הַסֵּפֶר, דָּבְקָה נַפְשׁוֹ בּוֹ."

לֹא דָּבַק בּ רְבַב - לא עשה כל עבירה; נקי כפיים