האסכולה הוונציאנית (באיטלקית: Scuola veneziana; באנגלית: School of Venice) היא תנועה אמנותית שרווחה בצפון איטליה, ובעיקר בוונציה שבחבל ונטו. בתולדות הציור, המונח "האסכולה הוונציאנית", משמש להגדרת דרך ציור מיוחדת שפיתחו ציירי ונציה. ראשון בהם יאקופו בליני והאחרון טינטורטו שהובילו אל שיטת ציור חדשה הקושרת יופי, עושר, יוקרה ופאר שמימי עם פסיכולוגיה, הומניזם ומסתורין. מתוך ויקיפדיה

בתולדות המוזיקה, המונח "האסכולה הוונציאנית" (באיטלקית: Scuola veneziana) משמש להגדרת המלחינים שפעלו בוונציה משנת 1550 בערך עד סביבות 1610, והמוזיקה שחיברו. היצירות הפוליכוראליות הוונציאניות משלהי המאה ה⁻16 היו בין האירועים המוזיקליים החשובים ביותר באירופה, והשפעתן על מקצוע המוזיקה בארצות אחרות הייתה עצומה. החידושים שהביאה האסכולה הוונציאנית, בד בבד עם התפתחות המונודיה והאופרה שחלה אותו זמן בפירנצה, מציינים את סיום תקופת הרנסאנס ואת ראשיתה של תקופת הבארוק במוזיקה. מתוך ויקיפדיה

האסכולה הדויטרונומיסטית, האסכולה הווינאית, האסכולה הווינאית הראשונה, האסכולה הווינאית השניה, האסכולה הווינאית השנייה, האסכולה הוונציאנית (ציור), האסכולה הוינאית, האסכולה הוינאית השניה, האסכולה החנבלית, האסכולה החניפית