הוֹצִיא אֶת דיבתו - אמר עליו דברים רעים ופגע בשמו הטוב. "הוא הוציא את דיבתו של חברו בפני כל הכיתה." "אין להוציא את דיבתו של אדם בלי לדעת את העובדות." "העיתון פרסם כתבה שהוציאה את דיבתו של האיש."

הוֹצִיא אֶת הגרון - צעק בקול; צרח

הוֹצִיא אֶת הַמַּקְסִימוּם - מקסם

הוֹצִיא אֶת הנשׁמה - עבד קשה, התאמץ, הזיע

הוֹצִיא דִּבָּה - הִשְׁמִיץ, הִכְפִישׁ, דִּבֵּר דֹּפִי

הוֹצִיא דיבתו רעה - השמיץ אותו

הוציא דיבתו רעה - אמר עליו דברים רעים, דיבר בגנותו

הוֹצִיא לְהוֹרֵג - הרג לפי גזר דין

הוֹצִיא לחופשׁי - שִׁחְרֵר, גָּאַל

הוֹצִיא לִי אֶת הָרוּחַ מֵהַמִּפְרָשִׂים - גרם לו לאבד את התלהבותו או את ביטחונו. "הביקורת החריפה של המורה הוציאה לי את הרוח מהמפרשים לפני התחרות." "אחרי כמה כישלונות רצופים, הוא הרגיש שהמצב הוציא לו את הרוח מהמפרשים." "התגובה הצוננת של הקהל הוציאה להם את הרוח מהמפרשים."

הוֹצִיא לעז - הִשְׁמִיץ, הִכְפִישׁ, דִּבֵּר דֹּפִי

הוֹצִיא לפועל - הפך לממשי; הגשים; קיים; מימש

הוֹצִיא ם - סיים מצב נפשי או פיזי קשה

הוֹצִיא מהדעת - הרגיז מעבר לגבול היכולת; שיגע; הטריף

הוֹצִיא מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל - הפך מתיאורטי למציאותי; מימש; הגשים

הוֹצִיא מֵהַסִּיסְטֶם - מחק מהזיכרון, הדחיק, שכח

הוֹצִיא מֵהָרֹאשׁ - מחק מהזיכרון, הדחיק, שכח

לֹא הוֹצִיא אֶת הָאַף הָחוּצָה - נשאר בבית ולא יצא החוצה. "בגלל הגשם הוא לא הוציא את האף החוצה כל היום." "בסוף השבוע הקר הוא לא הוציא את האף החוצה אפילו פעם אחת." "מאז שחלה, הוא לא הוציא את האף החוצה."

לֹא הוֹצִיא מִלָּה מֵהַפֶּה - לא דיבר בכלל, שתק

לֹא מוֹצִיא מִלָּה מֵהַפֶּה - ממעט לדבר, שתקן