[[קובץ:הכנסיה האנגליקנית ביפו⁻חזית.jpg|250px|ממוזער|שמאל|החזית המזרחית, 2018]] מתוך ויקיפדיה

הכנסייה האנגליקנית (או כנסיית אנגליה - Church of England) היא הדת הממלכתית של ממלכת אנגליה. היא הוקמה במאה השישית על ידי מיסיונרים בשליחות האפיפיור, והייתה כפופה לרומא עד הרפורמציה במאה ה⁻16. המלך הנרי השמיני ניתק את הכנסייה משליטת האפיפיור והפכה לעצמאית. למרות שהיא נמנית עם הזרמים הפרוטסטנטיים במובן הרחב, הכנסייה נקטה בדרך כלל גישות שמרניות ביחס לכנסיות הרפורמציה באירופה היבשתית, והמונח "אנגליקניזם" הפך לתפישה דתית העומדת בפני עצמה. כנסיית אנגליה היא אבן הראשה של ה"קומוניון האנגליקני" העולמי, הכולל כנסיות בעלות השקפה דתית דומה בעשרות מדינות ו⁻85 מיליון מאמינים. המושל העליון של הכנסייה הוא מלך בריטניה צ'ארלס השלישי, ובראשה עומד הארכיבישוף מקנטרברי. מתוך ויקיפדיה

הכנסייה האנגליקנית העולמית (Anglican Communion) היא הארגון העולמי של הכנסיות שהשקפתן הדתית היא אנגליקניזם, זרם בנצרות שהתפתח בכנסיית אנגליה בהדרגה לאחר הרפורמציה, בייחוד מן המאה ה⁻17. האנגליקניזם הוא פרוטסטנטי בבסיסו, אך חלק ממרכיביו קרובים מאוד למסורת הקתולית, והוא מסווג לעיתים כתנועת ביניים. רוב הכנסיות האנגליקניות בעולם, מחוץ לכנסיית⁻האם באנגליה, הן תוצאה של פעילות מיסיונרית בריטית. הארכיבישוף מקנטרברי נחשב ל"ראשון בין שווים" בין הבישופים בקומוניון, אך אין לו סמכות מעשית. החברות השונות בקומוניון מצויות באחדות כנסייתית, מלאה, ומכירות בהיררכיה ובתקפות הטקסים של רעותיהן. ישנן כארבעים כנסיות החברות בארגון בכל רחבי תבל, עם כ⁻85,000,000 חברים בסך הכל. מלבד כנסיית אנגליה, חברות בקומוניון כנסיות ויילס ואירלנד, הכנסייה האפיסקופלית בארצות הברית, הכנסיות של ניגריה, פקיסטן וצפון הודו, הכנסייה האפיסקופלית של ירושלים והמזרח התיכון, הכנסייה האנגליקנית ביפן, וכולי. מתוך ויקיפדיה

הכנסייה האורתודוקסית של יוון, הכנסייה האמיתית של ישו, הכנסייה האנגליקנית, הכנסייה האנגליקנית (יפו), הכנסייה האנגליקנית (נצרת), הכנסייה האנגלית, הכנסייה היוונית⁻אורתודוקסית האנטיוכית, הכנסייה האפוסטולית הארמנית, הכנסייה האפוסטולית הגאורגית, הכנסייה האפיסקופאלית