הסכם לונדון (מכונה לעיתים הסכם לונדון השני. באנגלית: Treaty of London; צרפתית: Traité de Londres) היה הסכם בינלאומי שנחתם ב⁻11 במאי 1867. כיוון שנחתם לאחר מלחמת שבעת השבועות ולאחר משבר לוקסמבורג, להסכם היו השלכות נרחבות על לוקסמבורג ועל מערכת היחסים בין המעצמות האירופיות. מתוך ויקיפדיה

הסכם לונדון משנת 1913 היה הסכם בינלאומי שנחתם בלונדון ב⁻30 במאי 1913, והסדיר את הדרישות הטריטוריאליות בעקבות מלחמת הבלקן הראשונה. הצדדים להסכם היו מדינות הליגה הבלקנית המנצחות - סרביה, יוון, בולגריה ומונטנגרו מצד אחד, והאימפריה העות'מאנית המובסת מצד שני. המעצמות העיקריות בריטניה, גרמניה, רוסיה, איטליה ואוסטרו⁻הונגריה היו גם הן צד להסכם. עם תום המלחמה עמדו שלוש נקודות עיקריות במחלוקת: מתוך ויקיפדיה

הסכם לונדון נחתם ב⁻11 באפריל 1987 בין שר החוץ הישראלי שמעון פרס לבין חוסיין מלך ירדן, במהלך פגישה חשאית בין השניים בביתו של ידידם המשותף לורד מישקון בלונדון. בפגישה נכחו גם ראש הממשלה הירדני, זייד אל⁻ריפאעי, ומנכ"ל משרד החוץ יוסי ביילין. מתוך ויקיפדיה

הסכם לונדון, הסכם לונדון, 1864

הסכם לונדון (1840), הסכם לונדון (1864), הסכם לונדון (1867), הסכם לונדון (1913), הסכם לונדון (1987), הסכם לונדון, 1864, הסכם לוקסמבורג, הסכם לוקרנו, הסכם לכבוד הדדי, הסכם למבת'