העת החדשה המוקדמת (באנגלית: Early modern period) הוא השם שניתן בהיסטוריוגרפיה המערבית לחלקו הראשון של העידן המודרני, מתחילת המאה ה⁻16 עד סוף המאה ה⁻18 (1500–1800 בקירוב). התקופה הקודמת לה בתולדות התרבות המערבית היא ימי הביניים המאוחרים, וזו שלאחריה היא העת החדשה המאוחרת. היסטוריונים נוהגים להשתמש במאורעות היסטוריים חשובים כתאריכים סמליים לציון סופה של תקופה אחת ותחילתה של תקופה חדשה, אף שהחלוקה מלאכותית בלבד. את ראשית העת החדשה המוקדמת מקובל לציין בגילוי אמריקה ב⁻1492 ואת סיומה בפרוץ המהפכה הצרפתית ב⁻1789, אך ישנם היסטוריונים החולקים על כך. נפילת קונסטנטינופול ב⁻1453, נפילת סין המוסלמית ב⁻1492 (אותה שנה כמו גילוי העולם החדש), והרפורציה הפרוטסטנטית שמתחילה עם לותר ב⁻1517 – הוצעו כולם כתאריכי התחלה אפשריים אחרים לעת החדשה המוקדמת. כל התיארוכים הללו יוצאים מנקודת מבט אירופית, והגבולות של התקופה משתנים הן בתוך אירופה בין המדינות והטריטוריות והן על פי הטריטוריות והמדינות שמחוץ לאירופה. תאריכי סיום אלטרנטיביים לעת החדשה המוקדמת יש גם כן למכביר, כשבנוסף למהפכה הצרפתית, למהפכה האמריקנית, למהפכה התעשייתית ולפירוק האימפריה הרומית הקדושה ניתן למנות גם את התחזקות הקולוניאליזם הבריטי והרוסי על חשבון הקולוניאליזם הספרדי והפורטוגלי, לקראת סופה של התקופה. כל התהליכים הללו התרחשו, או לפחות הגיעו לשיאם, בין סוף המאה השמונה עשרה לתחילת התשע עשרה. מתוך ויקיפדיה

העת החדשה (או העידן המודרני) היא התקופה השלישית והנוכחית בתיקוף ההיסטוריה, על פי המקובל בהיסטוריוגרפיה המערבית. ראשיתה של העת החדשה נקבעה בחלק ניכר מההיסטוריוגרפיה המערבית בשנת 1492, השנה בה גילה כריסטופר קולומבוס את יבשת אמריקה. מתוך ויקיפדיה

העשרה סביבתית, העשרה שהובטח להם גן עדן, העשרה שהובטח להם גן⁻עדן, העשרים, העשרת אורניום, העת החדשה המוקדמת, העת המודרנית, העת העתיקה, העת העתיקה בארץ ישראל, העת הקלאסית