מכתבי יֵב, הידועים גם כתעודות יב, או הפפירוסים של יב, הם אוסף של מסמכים ותעודות שנכתבו בקהילה היהודית ששכנה באי יב (אלפנטין) שבמצרים במאה ה⁻5 לפנה"ס, בעיקר בארמית. מתוך ויקיפדיה

הפפירוסים של זנון הם אוסף של אלפי פפירוסים ביוונית שהיו שייכים לארכיונו של זנון (ביוונית: Ζήνων) בן אגראופון (Agreophon), שחי במחצית המאה ה⁻3 לפנה"ס במצרים בתקופת תלמי השני. הם מהווים מקור מידע היסטורי חשוב למצב הכלכלי והפוליטי בתקופה התלמית. מתוך ויקיפדיה

הפפירוסים של ניצנה (או תעודות ניצנה) הם ממצא ארכאולוגי⁻היסטורי אשר התגלה בחפירות בתל ניצנה על ידי משלחתו של ה. ד. קולט בשנים 1935–1938. הפפירוסים מתוארכים למאות השישית עד השביעית לספירת הנוצרים ונחשבים לאחד מהמקורות החשובים ביותר על תקופה זו בארץ ישראל, ויותר מכך על תקופה זו בנגב. הפפירוסים נכתבו בשפות יוונית וערבית ומתארים בעיקר את חיי היומיום של תושבי ניצנה ושל תושבי האזור. אזור זה היה בעברו בשלטון נבטי עצמאי, לאחר מכן נבטי אוטונומי בתוך האימפריה הביזנטית, אחר כך ביזנטי לחלוטין כשהעם הנבטי נטמע באימפריה הביזנטית הנוצרית ולבסוף נכבש בידי המוסלמים. תמורות אלו בשלטון הקשו על התיעוד ההיסטורי מה שמעלה את הערך המחקרי של הפפירוסים. מתוך ויקיפדיה

הפער של לייבניץ, הפפירוס הארוטי מטורינו, הפפירוס הרפואי מלונדון, הפפירוס של אני, הפפירוסים של זנון, הפפירוסים של ניצנה, הפצה, הפצה דיגיטלית, הפצה רציפה, הפצוע האנגלי