הרהורים על שירת אלתרמן הוא מאמר ביקורתי חריף מאת נתן זך על שירת נתן אלתרמן בפרט ודור משוררי חבורת "יחדיו" (בהם לאה גולדברג ואברהם שלונסקי) בכלל. מתוך ניסוח הכשלים לדעתו בשירת אלתרמן ניסח זך מניפסט עבור חבורת לקראת (דוד אבידן, יהודה עמיחי ועוד) שזך היה לדוברה ועבור השירה העברית הצעירה בכלל. זך תקף את שירת אלתרמן בשלושה מישורים: הנושאים ה"גדולים מהחיים", בעלי הנופך המיתי והבלתי⁻קונקרטיים, השפה הגבוהה, העשירה והמליצית מדי, העמוסה סימבוליזם ודימויים מוזרים ומעל הכל המוזיקליות, הכתיבה בחריזה וקצב הנשען על משקל, המשעבדת אליה את התוכן ומעניקה לקורא הנאה אסתטית ריקה במקום חומר להרהור. כל אלו, טען זך, מקנים לשירת אלתרמן תחושה מלאכותית וחוסר רגש. המאמר נוסח בלשון עוקצנית ותוך מרידה בדמות האב הבלתי⁻מעורערת של השירה העברית באותה תקופה וכלל למשל את המשפט "פתטיות רגשנית זו מזכירה לנו את העובדה, שאלתרמן יודע לנסח הרבה יותר משהוא מסוגל להרגיש". במקום אלתרמן ביקש זך להעמיד כדגם דמות⁻אב לשירה העברית משורר שהיה נשכח⁻כמעט באותה עת, דוד פוגל. המאמר התפרסם לראשונה בחוברת 3–4 של כתב העת "עכשיו" באביב 1959. זך עיבד את המאמר, ניסח אותו באופן פחות פוגעני כלפי אלתרמן ופרסמו כמסה "זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית", שראה אור בשנת 1966. מתוך ויקיפדיה

הרהורים על הגיליוטינה (בצרפתית: Réflexions sur la guillotine) היא מסה משנת 1957 מאת הסופר והפילוסוף הצרפתי אלבר קאמי. במסה מביע קאמי את התנגדותו הנחרצת כנגד עונש המוות. מתוך ויקיפדיה

מחשבות על המהפכה בצרפת (באנגלית: Reflections on the Revolution in France) הוא חיבור של הפוליטיקאי הבריטי השמרן, אדמונד ברק המבקר בחריפות את המהפכה הצרפתית. מתוך ויקיפדיה

הרהורי לילה (אדוארד יאנג), הרהורים, הרהורים (קובץ סיפורים), הרהורים על הגיליוטינה, הרהורים על הגליוטינה, הרהורים על שירת אלתרמן, הרהורים רעים, הרו, הרו ולאנדרוס, הרואה ואינו נראה (ה.ג'. ולס)