שם פעולה של יֵאֵשׁ: גרם לאחר לאבד תקווה, אומץ או רצון להמשיך. "רצף הכישלונות ייאש אותו והוא ויתר על התחרות." "הבירוקרטיה הממושכת ייאשה את התושבים." "המורה השתדלה לא לייאש את התלמידים שקיבלו ציון נמוך."

מצב נפשי של אובדן תקווה, אמונה או ציפייה לשיפור. "אחרי חודשים של חיפושי עבודה הוא שקע בהתייאשות עמוקה." "בקולה נשמעה התייאשות כשהבינה שהניסיון שוב נכשל." "הצוות ניסה למנוע תחושת התייאשות בקרב התושבים."

תחושת ייאוש וחוסר אונים. "לאחר קבלת הבשורה הקשה אחזה בה התייאשות עמוקה." "בקולו נשמעה התייאשות גוברת לנוכח המצב." "הסיפור מתאר את ההתייאשות שאחזה בתושבים בימי המצור."