הפריד את הראש מן הגוף במכה; כרת את הראש. "לפי המסופר, התליין ערף את ראשו של הנידון למוות." "במיתולוגיה מתוארים לוחמים שֶׁעָרְפוּ את ראשי אויביהם." "המלך ציווה לערוף את ראש הבוגד."

ראשו נכרת או הוסר מן הגוף. "לפי המסורת, הפושע נערף לעיני הקהל." "בקרב הקשה נערף ראשו של אחד הלוחמים." "בסיפור ההיסטורי מסופר כי המורד נערף כעונש."

סביל של הֶעֱרִיף: הזיל, נטף. "הדבש העריף מן הכוורת אל הכלי שמתחתיה." "מי הגשם העריפו מן המרזב לאורך כל הלילה." "השמן העריף באטיות מן הבקבוק הסדוק."