בִּקֵּר

מקום לצד הכביש המתאים להעלאה והורדה של נוסעים; טרמפיאדה

תחינות (בתעתיק פונטי של ההגייה אשכנזית: "תחינס") הוא כינויים של סידורי תפילות בשפה היידית, אשר נפוצו למן המאה ה⁻17 בקהילות אשכנז, ונועדו עבור הנשים היהודיות – שבשונה מן הגברים, לא ידעו די עברית כדי להתפלל בלשון הקודש, והיו נוהגות לומר תחינות בלשון המדוברת - ביידיש. מתוך ויקיפדיה

משך ופרש לצדדים

משך קפיץ כדי לטעון אותו באנרגיה מכנית. "שמעון מתח את השעון לפני שהלך לישון."

גרם לדריכות וללחץ נפשי. "הסרט מתח את הילדים והם לא הסירו את עיניהם מהמסך."

התלוצץ על חשבון אחר, שיטה ב⁻, סידר את. "הוא מתח אותי והתחזה לשוטר."

מקום לעצירה קצרה לפני שממשיכים בדרך

מקום המיועד לעצירת כלי רכב ציבורי לשם העלאת והורדת נוסעים. "תחנת אוטובוס." "תחנת מוניות."

שלב. "בתחנה זו של חיי אני מרגיש צורך להקים משפחה." "התחנה הראשונה במסלולו האקדמי היתה המכינה."

בקשת רחמים נואשת

תחילית, תחילת שנה חדשה, תחילתו בפשיעה וסופו באונס, תחילתם של ימי הביניים, תחינה, תחינס, תחינעס, תחינת הכלה, תחית המתים, תחית ישראל