מקום לצד הכביש המתאים להעלאה והורדה של נוסעים; טרמפיאדה

תחינות (בתעתיק פונטי של ההגייה אשכנזית: "תחינס") הוא כינויים של סידורי תפילות בשפה היידית, אשר נפוצו למן המאה ה⁻17 בקהילות אשכנז, ונועדו עבור הנשים היהודיות – שבשונה מן הגברים, לא ידעו די עברית כדי להתפלל בלשון הקודש, והיו נוהגות לומר תחינות בלשון המדוברת - ביידיש. מתוך ויקיפדיה

מקום לעצירה קצרה לפני שממשיכים בדרך

מקום המיועד לעצירת כלי רכב ציבורי לשם העלאת והורדת נוסעים. "תחנת אוטובוס." "תחנת מוניות."

שלב. "בתחנה זו של חיי אני מרגיש צורך להקים משפחה." "התחנה הראשונה במסלולו האקדמי היתה המכינה."

בקשת רחמים או עזרה מתוך מצוקה עמוקה. "תחינתו של האיש לחוס על חייו לא הועילה." "בקול שבור נשמעה תחינה לעזרה מן החדר הסגור." "המשורר תיאר את תפילתו כתחינה מעומק הלב."

עצר את התקדמותו ונשאר במקום אחד. "מחנה בני ישראל חנה במדבר."

השאיר את מכוניתו בחניה; החנה. "גנבו לי את האוטו שחנה מתחת לבית."

נעצר והושאר במקום

העמיד כלי רכב במקום חניה; חנה אותו. "הוא החנה את המכונית ליד הבית." "אסור להחנות רכב על המדרכה." "הנהגת החנתה את הרכב בחניון התת⁻קרקעי."

תחילית, תחילת שנה חדשה, תחילתו בפשיעה וסופו באונס, תחילתם של ימי הביניים, תחינה, תחינס, תחינעס, תחינת הכלה, תחית המתים, תחית ישראל