חוק הירושה, תשכ"ה⁻1965 מסדיר את כללי הירושה בעקבות מותו של אדם. החוק קובע שבמות אדם יועבר עזבונו ליורשיו על פי דין או על פי צוואה. החוק קובע מיהם יורשיו של אדם ומהו סדר העדיפויות ביניהם בקבלת הירושה. הוא קובע מהו תוקף הצוואה וכיצד ניתן להגיש התנגדות לצוואה. בנוסף, הוא מגדיר את עילות ההתנגדות לצוואה ומהם התנאים לקבלת מזונות מתוך העזבון. מתוך ויקיפדיה

חוק הירושה הראשון בתקופת שלטונו של הנרי השמיני הועבר על ידי הפרלמנט האנגלי במרץ 1534. החוק נקרא באופן רשמי חוק הירושה לכתר 1533; לעיתים קרובות הוא מתוארך ב⁻1534, היות שהוא הועבר בשנה הקלנדרית הזו. אולם, לוח השנה החוקי שהיה בשימוש באותו זמן תארך את תחילת השנה ב⁻25 במרץ ולפיכך החשיב את החוק ב⁻1533. מתוך ויקיפדיה

חוק הירושה השני הוא חוק שחוקק על ידי הפרלמנט של אנגליה ב⁻1536, בתקופת הנרי השמיני מלך אנגליה. הוא נקרא באופן רשמי חוק הנוגע לירושה של הכתר וגם ידוע כירושת הכתר: חוק הנישואים 1536. מתוך ויקיפדיה

חוק היסוד של גרמניה, חוק היסוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, חוק הירושה, חוק הירושה הראשון, חוק הירושה הראשונה, חוק הכבידה, חוק הכבידה האוניברסלי, חוק הכבידה העולמי של ניוטון, חוק הכבידה של ניוטון, חוק הכוח של לורנץ