חוק חופש המידע, התשנ"ח⁻1998 נחקק על ידי הכנסת במאי 1998 ונכנס לתוקפו במאי 1999. החוק קובע את זכותו של כל אזרח ותושב לקבל מידע מרשות ציבורית, בכפוף למגבלות מסוימות המפורטות בו. מטרותיו הראשיות של החוק הם לאזן בין חופש המידע לבין זכויות ואינטרסים שונים כגון ביטחון המדינה וכדומה, ולהטמיע תפיסת יסוד של שיתוף במידע הציבורי כל המידע שנוצר ונאגר על⁻ידי הרשויות הציבוריות הוא רכוש של תושבי המדינה. המידע נוצר או נאסף בכספי משלמי המיסים, על⁻ידי עובדי הציבור המהווים נאמנים של הציבור. המידע נועד לשרת את הציבור. החוק קובע כי הכלל הוא שהרשות תמסור את המידע המבוקש, אלא אם חשיפתו תפגע באינטרסים אחרים - דוגמת ביטחון המדינה, פרטיותם של מושאי הבקשה או צדדים שלישיים, סודות מסחריים וכדומה. אם החריגים מתקיימים, הרשות לא חייבת למסוראת המידע. בכל מקרה של סירוב למסור את המידע, הרשות צריכה להסביר בכתב את הסיבה לסירוב. לציבור צריכה להיות גישה למידע ציבורי ולכן ניתן לערער על חסימת הגישה למידע מסוים שהרשות מבצעת על ידי הגשת בקשה שזמן התגובה אליה יכול להגיע משלושים ימים למאה ואחד עשר ימים. הזכות מאפשרת לפרט לקבל מידע מהרשויות בין אם המידע נוגע לו באופן אישי, ובין אם מדובר במידע ציבורי שאינו נוגע לו כלל, לדוגמה כל מידע המצוי ברשות ציבורית, מידע כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב. מתוך ויקיפדיה

חופש המידע או השקפת מידע מתייחסים להגנה על הזכות לחופש הביטוי בהקשר לאינטרנט ולטכנולוגיית המידע (ראו גם זכויות דיגיטליות). חופש המידע והשקפת מידע גם קשורים למניעת צנזורה בהקשר לטכנולוגיית המידע, כלומר היכולת לאחזר מידע מהאינטרנט בלא הגבלות או צנזורה. מתוך ויקיפדיה

התנועה לחופש המידע היא עמותה בלתי פוליטית, שהוקמה במטרה להגביר את השקיפות לציבור של מוסדות ציבוריים, ולעודד את הציבור לעשות שימוש בחוק חופש המידע ולממש את זכותו לקבל מידע. מתוך ויקיפדיה

התנועה לזכויות האזרח האפרו⁻אמריקאי (1954–1968), התנועה לזכויות האזרח ולשלום, התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית, התנועה לזכויות הגבר, התנועה לזכויות הגברים, התנועה לחופש ממכוניות, התנועה לחיים עצמאיים, התנועה לחיים רגישים, התנועה לטוהר המידות, התנועה ליהדות מתקדמת