חֵירֵף וְגִדֵּף - קילל

חֵרֵף נַפְשׁוֹ - עשה מעשה מסוכן; הסתכן מאוד. "הלוחם חֵרֵף את נפשו כדי להציל את חבריו מן האש." "הכבאי חֵרֵף את נפשו ונכנס לבניין הבוער." "היא חֵרְפָה את נפשה למען הצלת הילד מן הנהר."

חֵרֵף נפשׁו למות - העמיד את עצמו בסכנת מוות; הסתכן מאוד. "הלוחם חֵרֵף את נפשו למות כדי להציל את חבריו." "הכבאי חֵרֵף את נפשו למות כשנכנס לבניין הבוער." "הוא חֵרֵף את נפשו למות למען המטרה שהאמין בה."