יחסי החוץ של ישראל הם היחסים הבילטרליים שבין מדינת ישראל לבין מדינות העולם וגופים בינלאומיים שונים. יחסי החוץ של ישראל, בדומה ליחסי החוץ של שאר מדינות העולם, ידעו במהלך השנים עליות ומורדות - ביחסיה עם שכנותיה, עם המעצמות, עם שאר מדינות העולם, ועם גופים בינלאומיים. כמדינה קטנה מוקפת אויבים ב שאפה ישראל לקבל את חסותה של מעצמה מערבית אחת (בתחילה צרפת ולאחר מכן ארצות הברית). מתוך ויקיפדיה

מאז קריסת ברית המועצות בשנת 1991 ידעו יחסי החוץ של רוסיה עליות ומורדות - ביחסיה עם שכנותיה, עם המעצמות, עם שאר מדינות העולם ועם הגופים הביןלאומיים. כהמשך כמעט ישיר ליחסי החוץ שלה כמעצמת⁻על לשעבר, שאפה רוסיה להטיל את חסותה על שכנותיה, ולהבטיח ריבונות ביטחונית וכלכלית רבה ככל האפשר. רוסיה לא מקיימת יחסים דיפלומטיים עם אוקראינה, איי שלמה, בהוטן, גאורגיה ומיקרונזיה. מתוך ויקיפדיה

המשרד לענייני חוץ של רוסיה (ברוסית: Министерство иностранных дел России; בצורה המקוצרת: МИД России) הוא המשרד הממשלתי של ממשלת רוסיה האחראי לגיבוש מדיניות החוץ הרוסית ויחסיה של הפדרציה הרוסית עם מדינות זרות וארגונים בינלאומיים. מתוך ויקיפדיה

ועדת החוץ של הסנאט, ועדת יחסי החוץ בסנאט, יחסי החוץ של אוסטרליה, יחסי החוץ של אוקראינה, יחסי החוץ של איראן, יחסי החוץ של אנדורה, יחסי החוץ של ארה"ב, יחסי החוץ של בורונדי, יחסי החוץ של ברוניי, יחסי החוץ של ג'מייקה, יחסי החוץ של גרמניה, יחסי החוץ של הודו, יחסי החוץ של הוותיקן, יחסי החוץ של טורקיה, יחסי החוץ של טנזניה, יחסי החוץ של כווית, יחסי החוץ של ליכטנשטיין, יחסי החוץ של מלזיה, יחסי החוץ של מצרים, יחסי החוץ של פקיסטן, יחסי החוץ של צרפת, יחסי החוץ של קטר, יחסי החוץ של קמבודיה, שר החוץ של רוסיה

יחסי החוץ של הרפובליקה של קונגו, יחסי החוץ של הרשות הפלסטינית, יחסי החוץ של התנועה הציונית, יחסי החוץ של טורקיה, יחסי החוץ של טנזניה, יחסי החוץ של כווית, יחסי החוץ של ליכטנשטיין, יחסי החוץ של מזרח טימור, יחסי החוץ של מלזיה, יחסי החוץ של ממלכת ירושלים