ימי הבינים (בלטינית: Medium Aevum) היא תקופה במהלך ההיסטוריה האירופית שהחלה עם סיום העת העתיקה וסופה עם הופעת הרנסאנס ותחילתה של העת החדשה. המונח הופיע לראשונה באיטליה במהלך המאה ה15, לציון העידן שבין נפילתה של הקיסרות הרומית בשנת 476, לבין שנת 1492 – שנת גילוי יבשת אמריקה סיום הרקונקיסטה וגירוש היהודים מספרד. מתוך ויקיפדיה

היחס בימי הביניים לתקופת הילדות זכה לתשומת לב רבה במחקר ההיסטורי החדש, והדעות חלוקות בשאלה האם קיים הבדל חד וברור בין היחס לילדים באותו עידן לבין ההתייחסות להם בעת החדשה. מתוך ויקיפדיה

ימי הביניים, התקופה שהוגדרה לראשונה על ידי אנשי הרנסאנס האיטלקי, אשר תחילתה בנפילת האימפריה הרומית, הייתה תקופת השיא בגיבושן של הדתות האברהמיות הגדולות: היהדות הרבנית עם חתימת התלמוד במאה ה⁻6, ניסוח הדוגמות המרכזיות של הנצרות הקתולית והאורתודוקסית ועליית האסלאם. עיקר הדיון הפילוסופי בתקופה זו התנהל בצל שלוש הדתות הגדולות, ונסוב על היחס בין אמיתותיהן לבין אמיתות השכל, כפי שנתפשו במסורת הפילוסופית. בתקופה זו הגיעו לשיא פריחתם המדעים היווניים השונים, כפי שהובנו על ידי אנשי ימי הביניים. מתוך ויקיפדיה

בשנת 711 נכבש חלקו הדרומי של חצי האי האיברי בידי המוסלמים. משנה זו ועד ל⁻1391, אז כבשו הנוצרים את האזור שוב ברקונקיסטה, חיו יהודי ספרד תחת שלטון מוסלמי; תקופה זו נקראת תור הזהב של יהדות ספרד ובה התפתחה שירת ימי הביניים של יהדות זו. מתוך ויקיפדיה

אדריכלות ימי הביניים, אומנות ימי הביניים, איטליה בימי הביניים, אמנות ימי הביניים, אנגליה בימי הביניים, בסתיו ימי הביניים, בריטניה בימי הביניים, המטבח בימי הביניים, ימי הביניים המוקדמים, ימי הביניים הקדומים, ימי הבינים, לשון ימי הביניים, מוזיקת ימי הביניים, מטבח ימי הביניים, ממזר בימי הביניים, ספורט בימי הביניים, סתיו ימי הביניים, פילוסופית ימי הביניים, ראשית ימי הביניים, רפואת ימי הביניים, שווייץ בימי הביניים, שיא ימי הביניים, תאטרון בימי הביניים, תזונת ימי הביניים

ימי בגין, ימי בין המצרים, ימי בית ראשון, ימי בית שני, ימי בנימינה, ימי הביניים המוקדמים, ימי הביניים הקדומים, ימי הבינים, ימי הבית השני, ימי ההמתנה