כוחות ההגנה של אוסטרליה (באנגלית: Australian Defence Force - ADF) הם הכוחות הצבאיים האחראים להגנתה של אוסטרליה. הם כוללים את הצי המלכותי האוסטרלי (Royal Australian Navy - RAN), את צבא אוסטרליה (Australian Army), את חיל האוויר המלכותי האוסטרלי (Royal Australian Air Force - RAAF) וכמה יחידות של כוחות משולבים. ב⁻ADF משרתים מעט יותר מ⁻80,000 חיילים בשירות קבע וחיילים בשירות מילואים פעיל והם כפופים למשרד ההגנה של ממשלת אוסטרליה ולעוד יחידות ממשלתיות נוספות. מתוך ויקיפדיה

כוחות ההגנה של יפן (ביפנית: 自衛隊 – "ג'ייטאי", בתרגום מילולי: "כוחות ההגנה העצמית של יפן", מכונה בראשי התיבות: JSDF, JSF או SDF) הוא הגוף המאגד את הכוחות המזוינים של יפן. כוחות ההגנה, שנוסדו ב⁻1954, שימשו לאורך השנים בעיקר במשימות של שמירת סטטוס קוו אך בשנים האחרונות, החל מ⁻2010, לאור המתיחות בין יפן לקוריאה הצפונית וסין, החלו שינויים ומגמות חדשות בארגון הצבאי וכן הרחבה משמעותית של יחידות וציוד. מתוך ויקיפדיה

משרד ההגנה של רוסיה (ברוסית: Министерство обороны России; בשמו המקוצר: Минобороны России) הוא המשרד הממשלתי ברוסיה הממונה על הגנת המדינה. מתוך ויקיפדיה

קווי ההגנה של אמסטרדם (בהולנדית Stelling van Amsterdam) נמתחים בצורת מעגל סביב אמסטרדם ותוכננו כ"קו מים" (waterlinie) הגנתי אשר איפשר את הצפת המישורים סביב העיר במים. ההצפה הייתה אמורה להביא את המים למפלס של 30 ס"מ, דבר שימנע את חציית השטח בסירות. הרעיון שעמד בבסיסה של התוכנית היה שהולנד מוקפת בשלוש מעצמות צבאיות - פרוסיה, צרפת והממלכה המאוחדת - ועובדה זו יחד עם מוראותיה של מלחמת צרפת–פרוסיה ביססה את הדעה שיש לגונן על אמסטרדם וכי בעת הצורך תהפוך העיר למצודה האחרונה של ממלכת הולנד. מתוך ויקיפדיה

יחידות ההגנה של הנשים, כוחות ההגנה האירים, כוחות ההגנה הטריטוריאלית, כוחות ההגנה של אסטוניה, כוחות ההגנה של דנמרק, כוחות ההגנה של קנדה, מזכיר ההגנה של בריטניה, משרד ההגנה של אוקראינה, שחקן ההגנה של היורוליג, שר ההגנה של רוסיה

כוחות ההגנה העצמית של יפן, כוחות ההגנה של אוסטרליה, כוחות ההגנה של אסטוניה, כוחות ההגנה של דנמרק, כוחות ההגנה של דרום אפריקה, כוחות ההגנה של ניו זילנד, כוחות ההגנה של קנדה, כוחות ההצלה, כוחות הטילים האסטרטגיים של רוסיה, כוחות היבשה הרוסיים