בּוֹלַעַת אֶת הַלָּשׁוֹן - "לרגע היא בולעת את הלשון ואינה עונה על השאלה." "מול הדברים הקשים הוא בלע את הלשון ושתק." "כשביקשו ממנה להסביר, היא כמו בלעה את הלשון."

בְּכוֹל לָשׁוֹן שֶׁל בַּקָּשָׁה - בבקשה נרגשת מאוד; בתחינה. "הוא פנה אליהם בכול לשון של בקשה שיסייעו לו." "האם התחננה בכול לשון של בקשה שיחזירו לה את הילד." "הנאשם ביקש בכול לשון של בקשה להתחשב במצבו."

בִלְשׁוֹן הַמְעָטָה - בהתייחסות מפחיתה; באנדרסטיימנט. "הם קצת הגזימו עם הכתבות על הפוליטיקאי, בלשון המעטה."

בִלְשׁוֹן סגי נהור - במשמעות הפוכה, להיפך

דָּבְקָה לָשׁוֹנוֹ לָחֵכוֹ - הִשְׁתַּתֵּק, שָׁתַק, הֶחֱרִישׁ. "לנוכח הבשורה הקשה דבקה לשונו לחכו והוא לא הצליח להוציא מילה." "כשנשאל על הפרשה דבקה לשונו לחכו והוא שתק זמן ממושך." "מרוב מבוכה דבקה לשונה לחכה והיא עמדה בלי לומר דבר."

דִּבֵּר לְשׁוֹן הָרָע - הִשְׁמִיץ, הִכְפִישׁ, דִּבֵּר דֹּפִי

דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לָשׁוֹנוֹ - מדבר במילים יפות ונעימות לשומעיו, חנפן

חַד לָשׁוֹן - שנון, חריף, עוקצני. "הנואם היה חד לשון."

חָרַץ לָשׁוֹן - הוציא לשון. "הילד חרץ לשון לחברו מתוך לעג." "בתצלום נראה הפעוט חורץ לשון למצלמה." "הקהל צחק כשהשחקן חרץ לשון על הבמה."

כָּבֵד לָשׁוֹן - עִלֵּג

לְשׁוֹן אשׁ - להבה, אש, שלהבת

לְשׁוֹן המאזניים - הגורם המכריע במאבק צמוד. "כל מפלגה קטנה מקווה להיות לשון המאזניים של הקואליציה, ובכך למקסם את כוחה."

לְשׁוֹן המעטה - אמירה המפחיתה מחומרת הדבר או מציגה אותו פחות מכפי שהוא; אנדרסטייטמנט

לְשׁוֹן הָרָע - דברים שקריים ופוגעניים שנאמרים בגנות אדם או קבוצה

לְשׁוֹן עַם זַר - לוֹעֲזִית

מַטְבֵּעַ לָשׁוֹן - צירוף. "הסופר השתמש במטבע לשון מעניינת."

עָמַד עַל קָצֶה הַלָּשׁוֹן - כמעט הצליחו להיזכר בו

קַל לָשׁוֹן - רָהוּט