רבי מאיר מארים (קרי: מיירים) שאפיט (תק"ס, 1800? - י' בחשוון תרל"ג, 11 בנובמבר 1872), היה רב ודיין. נודע בעיקר כפרשן התלמוד הירושלמי, בשל ספריו ניר ו"לולאות". שימש כרבן של מייצ'יט, וישנבה, יאקובשטאט, שווינציאן וקוברין. מתוך ויקיפדיה

מאיר מ' בר⁻אשר, מאיר מאזוז, מאיר מאזוז (רב), מאיר מאפטא, מאיר מארים, מאיר מדן, מאיר מוהר, מאיר מוריץ בק, מאיר מזוז, מאיר מיבר