יוון הגדולה (בלטינית: Magna Graecia) הוא אזור ההתיישבות היווני בדרום איטליה מהמאה ה⁻8 לפנה"ס. הוא כולל את התחום בו מוגדרים היום המחוזות הבאים של איטליה: בזיליקטה, שנקראה בעבר "לוקניה" על שם העם ששכן בה, קלבריה, פוליה וחלקים מקמפניה ומסיציליה. בתחילה הוקמו מושבות בחוף הדרומי של איטליה למהגרים חסרי קרקע אשר חיפשו מקום חדש להתנחל בו. במרוצת הזמן המושבות הפכו לערי חוף והיו לתחנות מסחר לסוחרים מיוון ארץ האם לבין התושבים ב"יוון הגדולה". החשובות שבמושבות הפכו לערים, אשר קרויות היום בשמות: בארי, ברינדיזי וטאראנטו. המתיישבים הביאו לחלקו הדרומי של חצי האי האיטלקי את התרבות היוונית, ושרידי המבנים מאותה תקופה מצויים באזור עד היום. מתוך ויקיפדיה

מגן⁻דוד, מגנאט, מגנאטים, מגנגה, מגנדורף, מגנה כרטא, מגנה כרטה, מגנה כרטה ליברטטום, מגנה קרטה, מגנה קרטה ליברטטום