מתורגמנות שפת הסימנים הישראלית (שס"י) לחירשים מבוצע על ידי מתורגמניות השולטות בשס"י, אחרי שהשתלמו בתחום זה במוסד להשכלה גבוהה. השירות ממומן על ידי שירותי תמיכה בתקשורת ("סל תקשורת" בשמו הקודם) וניתן על ידי עמותות ישראליות בדרך של מכרז המבוצע על ידי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. מתוך ויקיפדיה

שפת סימנים הוא כינוי לכל אחת מהשפות הטבעיות שמשתמשות בתנועות ידיים, מחוות גוף והבעות פנים כאמצעים העיקריים להעברת מסרים וליצירת תקשורת בין הדוברים. לכן, השימוש בשפת הסימנים מאפשר שמירה על השקט. זאת בניגוד לשפה מדוברת, שבה האמצעי העיקרי הוא הקול המופק בחללי הפה, האף והגרון. מתוך ויקיפדיה

שפת הסימנים הישראלית או בראשי תיבות שס"י היא שפת הסימנים העיקרית המשמשת את קהילת החירשים בישראל. היא התפתחה משפת הסימנים הגרמנית בעקבות הקמת בית ספר לחירשים בירושלים ב⁻1932 בידי מורים יהודים שהתמחו בבית הספר היהודי⁻גרמני לחירשים מייסודו של . בישראל יש כשבע מאות אלף כבדי שמיעה וחירשים (כ⁻8% מן האוכלוסייה), מתוכם כעשרים אלף איש משתמשים בשפת הסימנים הישראלית במידה זו או אחרת, והיא משמשת שפת אם לחלק ניכר מהם, בפרט לצעירים שבהם שהתחנכו במערכת החינוך הישראלית. שפת הסימנים הישראלית מוכרת בישראל כשפה המשמשת במערכת החינוך לחירשים, וכשפת התקשורת בין חירשים לשומעים. מתוך ויקיפדיה

שפת הסימנים של ניקרגואה היא שפת סימנים שהתפתחה באופן ספונטני בקרב ילדים חירשים בכמה בתי⁻ספר במערב ניקרגואה במהלך שנות ה⁻70 וה⁻80 של המאה ה⁻20. זוהי שפה המעוררת עניין מיוחד בקרב בלשנים, שכן היא מספקת הזדמנות נדירה לחקור מקרה של "לידת" שפה חדשה. מתוך ויקיפדיה

שפת הכנסייה הסלאבונית, שפת הכנסייה הסלאבית, שפת הסימנים, שפת הסימנים הישראלית, שפת הסימנים של יהודי אלג'יריה, שפת הסימנים של שבט א⁻סייד, שפת הפרחים, שפת הקודש, שפת זולו, שפת חז"ל