נפתלי הרץ אימבר (בכתיב יידי: נפתלי הערץ אימבער; חנוכה תרי"ז, 27 בדצמבר 1856 – שמחת תורה תר"ע, 8 באוקטובר 1909) היה משורר עברי ומחבר ההמנון העברי "תקוותנו", שגרסה מקוצרת שלו (בתוספת לשינויים קלים) היא "התקווה" – ההמנון הלאומי של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל. מתוך ויקיפדיה

נפתלי הֶרְץ וַייזֶל (לעיתים ויזל; שמו הלועזי: הארטוויג וסלי, Hartwig Wessely; בראשי תיבות: נה"ו, רנה"ו או רנ"ו; ה' בטבת ה'תפ"ו – אור לא' באדר ב' ה'תקס"ה, 9 בדצמבר 1725 – 28 בפברואר 1805) היה בלשן ומשורר עברי, מאבות תנועת ההשכלה היהודית. חיבורו "דברי שלום ואמת", שעניינו שינוי מקיף בחינוך היהודי, עורר פולמוס סוער בין המשכילים הראשונים ובין רבני קהילות באירופה. מחזור השירים שחיבר על דמותו של משה, "שירי תפארת", השפיע על כמה דורות של משוררים אחריו, וחלק מן החוקרים רואים בו את ראשיתה של הספרות העברית החדשה. מתוך ויקיפדיה

נפתלי הרץ וייזל (לעיתים ויזל; שמו הלועזי: הארטוויג וסלי, Hartwig Wessely; בראשי תיבות: נה"ו, רנה"ו או רנ"ו; ה' בטבת ה'תפ"ו – אור לא' באדר ב' ה'תקס"ה, 9 בדצמבר 1725 – 28 בפברואר 1805) היה בלשן ומשורר עברי, מאבות תנועת ההשכלה היהודית. חיבורו "דברי שלום ואמת", שעניינו שינוי מקיף בחינוך היהודי, עורר פולמוס סוער בין המשכילים הראשונים ובין רבני קהילות באירופה. מחזור השירים שחיבר על דמותו של משה, "שירי תפארת", השפיע על כמה דורות של משוררים אחריו, וחלק מן החוקרים רואים בו את ראשיתה של הספרות העברית החדשה. מתוך ויקיפדיה

נפתלי הרץ טור⁻סיני (Tur⁻Sinai) (טורטשינר (Torczyner)) (13 בנובמבר 1886, למברג, גליציה, האימפריה האוסטרו⁻הונגרית – 17 באוקטובר 1973, ירושלים) היה פילולוג וחוקר מקרא ישראלי נודע, ובפרט של לשונות שמיות עתיקות. שימש נשיא האקדמיה ללשון העברית והשלים את עריכת מילון בן יהודה. חתן פרס ישראל למדעי היהדות ויקיר ירושלים. מתוך ויקיפדיה

יעקב נפתלי הרץ שמחוני, נפתלי הרץ בכרך, נפתלי הרץ הומברג, נפתלי הרץ הלוי, נפתלי הרץ טור סיני, נפתלי הרץ טורטשינר, נפתלי הרץ ניימנוביץ', נפתלי הרץ קרטשמר, נפתלי הרץ קרמר, נפתלי הרץ קרצ'מר

נפתלי הלברשטאם (ירושלים), נפתלי הערץ הלוי, נפתלי הערץ קרצ'מר, נפתלי הריברטו הבר, נפתלי הרמן אדלר, נפתלי הרץ בכרך, נפתלי הרץ הומברג, נפתלי הרץ הלוי, נפתלי הרץ ויזל, נפתלי הרץ וייזל