סונאטה (סוֹנָטָה) (מ"סונארה" הלטינית והאיטלקית, שפירושה "להצליל"), הוא מונח מוזיקלי, המגדיר יצירה לנגינה בכלי, בניגוד לקנטטה הווקאלית (שמקורה ב"קנטארה" – לשיר, בלטינית ובאיטלקית). המונח, הכללי ומעורפל מטבעו, התפתח לאורך השנים וחל על צורות שונות בתולדות המוזיקה עד לתקופה הקלאסית, שבה גדלה חשיבותו. בראשית המאה ה⁻19 התקבל השימוש במונח סונאטה כעיקרון לחיבור יצירות בקנה מידה גדול ויושם לרוב הסוגות האינסטרומנטליות, כאחת משתי השיטות היסודיות לארגון, פירוש וניתוח מוזיקה קונצרטית, לצד הפוגה. במאה ה⁻20 המשיך המונח לשמש ביצירות אינסטרומנטליות, אבל העקרונות הצורניים שנוסחו, הוגדרו ולומדו במאה ה⁻19 נחלשו או התרופפו. מתוך ויקיפדיה

סונאטה לפסנתר מס' 16 בדו מז'ור, K.545 מאת וולפגנג אמדאוס מוצרט היא ככל הנראה הסונאטה לפסנתר המפורסמת ביותר שלו. היא תוארה על ידי מוצרט עצמו ב⁻26 ביוני 1788 בקטלוג היצירות שלו שכתב כ"סונטה קטנה לפסנתר למתחילים" ("eine kleine Klavier Sonate für Anfänger"), ולעיתים היא ידועה בשמות החיבה "סונאטה קלה" (Sonata facile) או "סונאטה פשוטה" (Sonata semplice). כתב היד של היצירה אבוד כיום והיא מופיעה בכתב ידו של מוצרט בקטלוג הנזכר לעיל בלבד. מתוך ויקיפדיה

סונטה 130, סונטה 44, סונטה ארקטיקה, סונטה לחליל ("אונדינה") של ריינקה, סונטה לפסנתר, סונטו, סונטות ההולדה, סונטות שייקספיריאניות, סוני, סוני אנדרסון