{{מנהיג מתוך ויקיפדיה

עבד אל⁻חמיד השני, או עבדול חמיד השני (בטורקית: İkinci Abdülhamit אבדילהמיט השני; בטורקית עות'מאנית: عبد الحميد ثانی, Abdü’l⁻Ḥamīd⁻i sânî 21 בספטמבר 1842, איסטנבול, האימפריה העות'מאנית – 10 בפברואר 1918, איסטנבול, האימפריה העות'מאנית), היה סולטאן טורקי ושליטה ה⁻34 של האימפריה העות'מאנית. עלה לשלטון ב⁻1 בספטמבר 1876 במקום אחיו, מורט החמישי, והודח בהפיכת הטורקים הצעירים ב⁻27 באפריל 1909. עבדול חמיד היה בנו של אבדילמג'יט הראשון ונכדו של מהמוט השני. שנות שלטונו היו מכוננות בתולדות האימפריה העות'מאנית וסימנו את סופה. תקופת הטנזימאט, תקופת הרפורמות והארגון מחדש שהחלה בשנת 1839 תחת שלטון אביו, הגיעה לשיאה ולסיומה עם קבלת החוקה הראשונה ב⁻23 בנובמבר 1876. החוקה שכונתה "החוק הבסיסי" העניקה חירויות פרט ושוויון לכל אזרחי האימפריה אך התקיימה במשך שנתיים בלבד עד 1878, עת הושעתה והפרלמנט פוזר. בתקופתו איבדה האימפריה העות'מאנית שטחים נרחבים בחבל הבלקנים, את מצרים לאימפריה הבריטית, את תוניסיה לצרפת, ובסוף כהונתו רוב שטחה היה ביבשת אסיה ובמזרח התיכון. עבדול חמיד אחראי לרצח העם הארמני הראשון (1894–1896), אם כי נתונה מחלוקת בין היסטוריונים האם אחריותו הייתה שלטונית מכך שידע על המתרחש והתעלם, או שהוביל בעצמו את האירועים. מתוך ויקיפדיה

עבדל⁻חמיד שפסו (באדיגית: Абдыл⁻Хьэмид Шапсыгъ) (מוכר גם בשם חוטה) כיהן כראש המועצה המקומית כפר כמא בין השנים 1970–1972. מתוך ויקיפדיה

עבדול באבא רחמן, עבדול בה, עבדול חוסיין סרדארי, עבדול חלים, עבדול חמיד, עבדול חמיד שפסו, עבדול כרים נאדיר פאשא, עבדול כרים פאשא, עבדול מג'יד הראשון, עבדול מונים אבו בכר