הטיגר (בשמו המלא: פאנצרקאמפפוואגן סימן 6 טיגר דגם E, גרמנית: Panzerkampfwagen VI Tiger) היה טנק גרמני כבד שהיה בשימוש במלחמת העולם השנייה, אשר נכנס לייצור בשנת 1942. הטיגר תוכנן בתור 'טנק הבקעה' כבד, שתפקידו להוביל את המתקפה ולפרוץ את מערכי ההגנה של האויב. אף שהטיגר לא פותח כמענה ישיר לטנקים הסובייטיים מדגם T⁻34 ו⁻KV⁻1, שהוכיחו את עדיפותם על כל דגמי טנקים הגרמניים שהופעלו במהלך החודשים הראשונים של הפלישה הגרמנית לברית המועצות, הוא היה עדיף עליהם. מתוך ויקיפדיה

הטיגר היה טנק גרמני כבד שהיה בשימוש במלחמת העולם השנייה, אשר נכנס לייצור בשנת 1942. הטיגר תוכנן בתור 'טנק הבקעה' כבד, שתפקידו להוביל את המתקפה ולפרוץ את מערכי ההגנה של האויב. אף שהטיגר לא פותח כמענה ישיר לטנקים הסובייטיים מדגם T⁻34 ו⁻KV⁻1, שהוכיחו את עדיפותם על כל דגמי טנקים הגרמניים שהופעלו במהלך החודשים הראשונים של הפלישה הגרמנית לברית המועצות, הוא היה עדיף עליהם. מתוך ויקיפדיה

פאנצר סימן 1, או בשמו המלא פאנצרקאמפוואגן 1, היה הטנק הראשון שיוצר בייצור המוני בגרמניה הנאצית. אף שתוכנן כטנק אימונים, אי יכולתה של התעשייה הגרמנית לספק דגמים מתקדמים יותר הובילה להשתתפותו במערכות בין השנים 1939 ל⁻1941. בין היתר לקחו טנקי פאנצר 1 חלק במלחמת האזרחים בספרד, בפלישה לפולין, במערכה על צרפת, במערכה על נורווגיה ובפלישה לברית המועצות. מתוך ויקיפדיה

פאנצר סימן 3 היה טנק בינוני בשירות הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה. פיתוחו של הטנק החל בשנות ה⁻30 של המאה ה⁻20; דגם זה היה אחד מהעיקריים בין דגמי הטנקים הגרמניים בשנים 1940–1942. בעת המערכה בפולין היו רק מעט טנקים מדגם זה בשימוש, אך יצורו ההמוני החל עם תחילת מלחמת העולם השנייה, ועם תחילת הפלישה לברית המועצות היה זה הטנק החשוב ביותר, מבחינה מספרית, בצבא הגרמני. ייצור הטנק אמנם הופסק ב⁻1943, אבל מרכבו המשיך לשמש לפיתוחים שונים עד סוף המלחמה, הנפוץ בהם הוא תותח הסער שטוג 3. מתוך ויקיפדיה

פאנצר סימן 2, פאנצר סימן 4, פאנצר סימן 7, פאנצר סימן 8

פאנצר, פאנצר 35(t), פאנצר 38(t), פאנצר סימן 1, פאנצר סימן 2, פאנצר סימן 4, פאנצר סימן 6, פאנצר סימן 7, פאנצר סימן 8, פאנצר סימן VI