פילוסופיה אנליטית היא זרם של הפילוסופיה שהתפתח החל מסוף המאה ה⁻19 ותחילת המאה ה⁻20 ועיסוקה בראשיתה היה בעיקר בניתוח (אנליזה) של השפה ובניתוח משמעותם של מושגים ומילים, והיחסים הלוגיים ביניהם. הפילוסופיה האנליטית בראשיתה תפסה כתנאי בל⁻יעבור לדיון פילוסופי שללא האפשרות לבטא, באופן חד משמעי, עמדות בנוגע לנושא מסוים, לא ניתן לקבל נושא זה כשייך לפילוסופיה. האירוע המכונן של הפילוסופיה האנליטית מכונה המהפך הלשוני, מהפך שהציב את השפה במרכז העיסוק הפילוסופי למשך מרבית המאה ה⁻20. מאפיינים חשובים של הפילוסופיה האנליטית הם השימוש הנרחב בלוגיקה ככלי מרכזי במחקר הפילוסופי, וכן עיסוק בפילוסופיה של השפה, פילוסופיה של המתמטיקה ופילוסופיה של המדע. הלוגיקה והמתמטיקה משמשות בפילוסופיה האנליטית הן ככלים וכמודלים לחשיבה פילוסופית נכונה והן כמושא מחקר בפני עצמן. מתוך ויקיפדיה

פילוסוף של המדע, פילוסופי, פילוסופיה, פילוסופיה - מונחים, פילוסופיה אנגלו⁻אמריקאית, פילוסופיה אסלאמית, פילוסופיה בעידן הטראגי של היוונים, פילוסופיה גרמנית, פילוסופיה הודית, פילוסופיה טבעונית