הצאבִּאים היו קבוצה דתית המוזכרת שלוש פעמים בקוראן כאהל אל⁻כתאב, כלומר, בעלי ספר שמיימי. בחדית' הם מוזכרים בפשטות בתור עם שהתאסלם. העניין בזהות ובהיסטוריה של קבוצה זו גדל לאורך הזמן, באסלאם ומחוצה לו. דיונים ומחקרים על אודות הצאבאים החלו להופיע בספרות אסלאמית מאוחרת. חוקרים שונים זיהו את הצאבאים עם המנדעים, עם המאניכאים או עם קבוצה אחרת שהתגוררה בחרן. הרמב"ם במורה נבוכים מזכיר רבות את כת ה"צאבה" , עדה שחיה באזור המזרח התיכון במשך מאות שנים, טרם עליית האסלאם. מתוך ויקיפדיה

צא וראה, צא! צא! אקמן, צא"פ, צאא'ב עריקאת, צאבאים, צאגה אמלאק, צאגה אמלק, צאדים, צאדק הדאיאת, צאדקין

אצבה, צבאה