צב יבשה (שם מדעי: ''Testudo'') הוא סוג במשפחת הצבים היבשתיים. הסוג כולל מינים קטני גוף החיים רק בדרום⁻מרכז אירואסיה וצפון אפריקה. שני מינים מהסוג חיים בישראל - היחידים מכל משפחתם. מתוך ויקיפדיה

צב דרבוני, צב יבשה סודני או צב יבשה דרבוני (שם מדעי: ''Centrochelys sulcata'') הוא השלישי בגודלו בעולם מבין הצבים אחרי צב גלאפגוס וצב היבשה הענק מהאי אלדברה, הצב הגדול ביותר ביבשת אפריקה, והצב היבשתי הגדול ביותר שאינו חי על אי. מתוך ויקיפדיה

צב יבשה מצוי (שם מדעי: ''Testudo graeca'') הוא המין השכיח ביותר בין צבי ישראל. צבעו חום⁻צהבהב ואורכו עד 25 ס"מ. מאכלס מקומות חיות מגוונים, אך מעדיף מקומות עם צמחייה או עם סלעים. בחורף מתחפר בקרקע וישן שם חודשים אחדים. צב היבשה המצוי מאריך ימים ויכול להגיע עד כ⁻60 שנה בטבע. הוא ניזון בעיקר מעלים אך מגוון גם בתולעים וחרקים קטנים. מתוך ויקיפדיה

צב יבשה מרגינטי (שם מדעי: ''Testudo marginata'') הוא מין צב המשתייך לסוג צב יבשה. צב זה הוא הגדול מבין הצבים האירופאיים: משקלו יכול לעלות על חמישה קילוגרמים ואורכו יכול לעלות על 35 סנטימטרים. שריונו מלבני בצורתו, ועוביו מסביב למרכז גופו גדול יחסית. הקצה האחורי של השריון הוא דמוי מסור, והוא מתעקם מעלה בדומה לפעמון. צבעו של שריון של פרט בוגר הוא שחור כמעט לחלוטין, כאשר מפוזרים עליו אזורים קטנים צהובים. השריון הבטני בהיר יותר מהשריון הגבי, ועליו ניתן לראות זוגות של סימנים דמויי משולש המכוונים לאחורי הצב. צדם הקדמי של גפי הצב מכוסה בקשקשים גדולים. על הזנב יש סימן אורכי בולט, והוא מכוסה בפיסת שריון שלמה. זנבם של הזכרים ארוך יותר, ובבסיסו עבה יותר מזה של הנקבות. בדרך כלל, הזכרים גדולים יותר מהנקבות. מתוך ויקיפדיה

צב יבשה אירופי, צב יבשה דורבני, צב יבשה מדברי, צב יבשה סודני, צב יבשה ענק

צב יבשה, צב יבשה אירופי, צב יבשה דורבני, צב יבשה דרבני, צב יבשה מדברי, צב יבשה מרגינטי, צב יבשה סודני, צב יבשה ענק, צב יווני, צב ים