ביתא ישראל (בגעז: ቤተ እስራኤል – "בתה אסראל"; תרגום: "בית ישראל", כלומר "קהילת ישראל"{{ביאור|המילה ביתא בהקשר חברתי/דתי מציינת קהילה.}}) היא קהילה היסטורית יהודית עם קשרים לתרבות ישראל ועדות יהודיות ומכונה גם יהודי אתיופיה. הקהילה התקיימה באזור חבש ההיסטורי, שהיווה חלק מהאימפריה החבשית והאימפריה האתיופית ומחולק בין המדינות האתיופיות אמהרה ותיגראי. ביתא ישראל קיימו מנהגים ופולחן המכונים "היימנות", השונים בחלקם מהמנהגים וההלכות של היהדות בימינו. מתוך ויקיפדיה

החוקר הסקוטי ג'יימס ברוס סייר ביישובי ביתא ישראל לאורך שנת 1770, במסגרת מסעו לגילוי מקור נהר הנילוס. הוא ציין כי הכינוי "ביתא ישראל" הוצמד ליהודים שסירבו להתנצר מהמאה הרביעית ואילך, כאשר אזנה, מלך אקסום הפך את ממלכת אקסום לממלכה נוצרית. כינוי הגנאי פלאשה, שמשמעו באמהרית "חסרי קרקע", הוצמד ליהודים בפי שכניהם הנוצרים לזכר גזירה מן המאה ה⁻15 המתירה למוטבלים לנצרות בלבד להוריש קרקעות לצאצאיהם. מקורו של כינוי נוסף, כאילא או קאיילה, אינו ברור. יש הטוענים כי מקורו בשפה הפלאשית, ניב של שפת האגאו בו השתמשו יהודי אזור קווארה עד המאה ה⁻19. הכינוי אטאנקון (attenkuñ), שפירושו "אל תיגע בי", נגזר מחומרה הלכתית שנהגו חכמי הקהילה בדיני טהרה – חבר קהילת ביתא ישראל שבא במגע עם נוכרים חייב להיטהר בטבילה בנהר לפני שובו אל הקהילה. מתוך ויקיפדיה

מתוך ויקיפדיה

דבתרה, הלכות ביתא ישראל, מוצא ביתא ישראל, ממלכת ביתא ישראל, נביא, קדרות ביתא ישראל, קהילות ביתא ישראל, תולדות ביתא ישראל

עלייה ראשונה, עלייה רביעית, עליית אעלה בתמר, עליית אף על פי, עליית אף⁻על⁻פי, עליית בעלי החיים, עליית בעלי התוספות, עליית גג, עליית גומולקה, עליית גרבסקי