שושלת האן (סינית: 漢; פיניין: Hàn), הייתה שושלת קיסרים ששלטה בסין במשך כ⁻400 שנה, לאחר נפילתה של שושלת צ'ין. למעשה, בני המשפחה הקיסרית של האן שלטו בסין בשתי תקופות נפרדות (ולכן השושלת "מחולקת" לשתיים): שושלת האן המערבית שלטה על סין בין השנים 206 לפנה"ס ל⁻9 לספירה, ושושלת האן המזרחית שלטה על סין בין 23 לספירה עד שנת 220 (בין השנים 9–23 לספירה שלטה שושלת שין). בתקופת האן התגבשה זהותם של הסינים כבני האן, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בסין וכיום הגדולה בעולם, זהות הנשמרת עד ימינו אנו. מתוך ויקיפדיה

שושלת האן המזרחית (בסינית: 漢; בפין⁻יין: Hàn. נקראת גם שושלת האן המאוחרת) הייתה השושלת הקיסרית הרביעית. השושלת שלטה בסין משנת 23 לספירה, בה הודח ואנג מאנג, מייסד שושלת שין, עד 220 לספירה. מתוך ויקיפדיה

שושלת האן המערבית (בסינית: 漢; בפין⁻יין: Hàn) הייתה שושלת הקיסרים השנייה בסין; היא עלתה לשלטון אחרי הבסתה של שושלת צ'ין. שלטונה נמשך מ⁻206 לפנה"ס, בה עלה לשלטון הקיסר הראשון ליו באנג, ועד 9 לספירה, בה הוחלפה על ידי שושלת שין (שנפלה לאחר שנים ספורות, ובמקומה עלתה שושלת האן המזרחית מיסודם של צאצאי ליו באנג). תקופת האן המערבית אופיינה ביציבות פוליטית, בפריחת היצירה האמנותית והתרבות, בעליית קרנו של הקונפוציאניזם (שנרדף בתקופת צ'ין), בפיתוח יחסי החוץ של סין ובתחילת המסחר בדרך המשי. לשושלת האן הייתה השפעה עצומה על ההיסטוריה הסינית; בני הקבוצה האתנית הסינית מכנים את עצמם עד היום "בני האן", והסימניות הסיניות מכונות "סימניות האן". מתוך ויקיפדיה

שושלת ג'וסון, שושלת ג'ין (1115–1234), שושלת ג'ין (265–420), שושלת ג'ין (420⁻265), שושלת דוד, שושלת האן המזרחית, שושלת האן המערבית, שושלת האע'לבים, שושלת הבסבורג, שושלת הברווזים