שלהי העת העתיקה הוא הכינוי לתקופה שנמשכה בערך בין שנת 300 לשנת 700 עד 800 לספירה, שבה רואים היסטוריונים את קיצה של העת העתיקה ותחילתם של ימי הביניים באירופה ובאגן הים התיכון. ערך זה, עם זאת, עוסק בהתפתחות ההיסטורית באירופה עד נפילת האימפריה הרומית. לתיאור ההתפתחות אחרי נפילתה, ראו הערך ראשית ימי הביניים. מתוך ויקיפדיה

העת העתיקה היא תקופה בהיסטוריה, אשר ראשיתה בעת הופעת כתב היתדות כששת אלפים שנה לפני זמננו במסופוטמיה וסיומה מצוין על פי מרבית האסכולות בנפילת האימפריה הרומית המערבית במאה ה⁻5 לספירה (בשנת 476), היא כוללת בעיקר את התרבות היוונית, הרומית והמצרית. העת העתיקה התאפיינה בבידוד התרבויות לפי אזורי מחיה. כך התרבויות של אמריקה היו מנותקות מאירואסיה ולא היו קשרים כלשהם ביניהם. גם בתוך אירואסיה, שהיא יבשת אחת, היה ניתוק רב בין התרבויות השונות בגלל אמצעי התחבורה הדלים של התקופה שלא אפשרו ניידות גבוהה. כך נוצרו מרכזי תרבות מבודדים יחסית עם אזורי השפעה מקומיים. למרות זאת, היו גלי הגירה גדולים שגרמו לאובדן תרבויות שלמות בכיבוש והרס מוחלט. גלי הגירה אלה נוצרו על רקע משברים כלכליים ופוליטיים בארצות המוצא של המהגרים. מתוך ויקיפדיה

ארץ ישראל בעת העתיקה היא תחום מחקר ענף בתחומי ההיסטוריה, הארכאולוגיה והאנתרופולוגיה מאז המאה ה⁻19. בספרות המחקר הרבה, שהשתתפו בכינונה והרחבתה חוקרים מרחבי העולם, הוצעו מספר תיקופים ונושאים עיקריים למחקר. מתוך ויקיפדיה

העשרים, העשרת אורניום, העת החדשה, העת החדשה המוקדמת, העת המודרנית, העת העתיקה בארץ ישראל, העת הקלאסית, העתודה האקדמאית, העתודה האקדמית, העתיד