תאוריית יחסי אובייקט היא תאוריה פסיכודינמית בפסיכותרפיה המציגה את תהליך התפתחות הנפש של הילד בהקשר ליחסיו עם אנשים אחרים והסביבה. המונח "אובייקט" מתייחס הן לבני אדם אמיתיים המקיפים את הילד, והן לדמויות מופנמות של אחרים. על פי התאוריה, יחסי האובייקט של הילד מעוצבים לראשונה אל מול יחסי הגומלין עם המטפלים העיקריים שלו כתינוק, לרוב האם והאב. יחסים אלו יוצרים תבניות של יחסים המשפיעות על האופן בו אדם יכול לתפוס מערכות יחסים בהמשך חייו. מתוך ויקיפדיה

תאוריית התלות (ניהול), תאוריית התסריט המיני, תאוריית התפיסה העצמית, תאוריית וויסות המיקוד, תאוריית ויסות המיקוד, תאוריית יחסי האובייקט, תאוריית ממשלת הכיבוש הציונית, תאוריית מערכות אקולוגיות, תאוריית מערכת המטרה, תאוריית מרחב העבודה הגלובלי