תיארוך פחמן⁻14 הוא שיטת תיארוך רדיומטרי לקביעת גילו של עצם המכיל חומר אורגני באמצעות תכונותיו של פחמן רדיואקטיבי, איזוטופ רדיואקטיבי של פחמן. זו אחת מהשיטות המדויקות ביותר להערכת גילם של ממצאים גאולוגיים וארכאולוגיים אורגניים. את השיטה פיתח הכימאי האמריקאי וילארד פרנק ליבי ב⁻1949, וזכה בפרס נובל על עבודתו בשנת 1960. מתוך ויקיפדיה

תיארוך באמצעות סטרטיגרפיה, תיארוך טיפולוגי, תיארוך ספרי התנ"ך, תיארוך פחמן, תיארוך פחמן 14, תיארוך רדיואקטיבי, תיארוך רדיומטרי, תיב"ם, תיב"מ, תיבה (בית כנסת)