"חוק מעמד היהודים" או תקנון היהודים (בצרפתית: Statut des Juifs) שנחקק על ידי ממשל וישי ב⁻3 באוקטובר 1940, היה השינוי הבולט ביותר במעמד היהודים בצרפת. החוק שנוסח על ידי שר המשפטים של משטר וישי, רפאל אליבר ברוח חוקי נירנברג הנאצים, שלל מיהודים את אזרחותם הצרפתית. כתוצאה ממנו רוכזו, כבר למחרת היום, 4 באוקטובר 1940, יהודים שאינם אזרחי צרפת במחנות, ונשלחו לאחר מכן להשמדה. מתוך ויקיפדיה

בחוקת רומניה 1938, שאושרה במשאל עם ב⁻24 בפברואר 1938, הוענק שוויון זכויות לכל אזרחי רומניה ללא הבדל מוצא או אמונה דתית. שוויון הזכויות ליהודים תוחם בחלוקה לקטגוריות מגבילות. באותה חוקה, בסעיף 46, ניתנה למלך סמכות רחבה ביותר לשנות חוקים ופסקי דין. על סמך סעיף 46 של החוקה, ב⁻8 באוגוסט 1940, בימי ממשלתו של יון ג'יגורטו, פרסם קרול השני, מלך רומניה צו⁻חוק מספר 2650, שהופיע למחרת בפרסום הרשמי של ממשלת רומניה. צו⁻חוק 2650 עסק בקביעת המעמד המשפטי של יהודי רומניה, קביעת הגדרות לבירור מיהו יהודי, חלוקת יהודי רומניה לשלוש קבוצות משפטיות וקביעת מגבלות לזכויות היהודים בתחומים שונים וחובות מיוחדות ליהודים - המגבלות והחובות שונות בהתאם לקטגוריה אליה השתייך היהודי, אך היהודים מכל הקטגוריות, כולל הקטגוריה השנייה, המועדפת, הפכו לאזרחים סוג ב' יחסית לאזרחים ממוצא רומני. מתוך ויקיפדיה

תקנון (תאגיד), תקנון (תאגידים), תקנון בנדיקט הקדוש, תקנון בנדיקטוס, תקנון היהודים בצרפת, תקנון הכנסת, תקנון הממשלה, תקנון הנזורה של בנדיקטוס, תקנון הנזירים של בנדיקטוס, תקנון הקונפדרציה