אליעזר בן⁻יהודה (כ"א בטבת ה'תרי"ח, 7 בינואר 1858 – כ"ו בכסלו ה'תרפ"ג, 16 בדצמבר 1922) היה מחוללה המרכזי של החייאת הדיבור העברי בארץ ישראל החל מסוף המאה ה⁻19 ועד תחילת המאה ה⁻20, והדמות המזוהה ביותר עם תהליך זה. הוא מייסד ועד הלשון העברית (כיום האקדמיה ללשון העברית), מייסד ועורך עיתון "הצבי" וכתב העת השקפה, ומחבר המילון העברי הראשון. מתוך ויקיפדיה

זכריה בן יהוידע הכהן (המאה ה⁻9 לפנה"ס) הוא דמות מקראית מתקופת יהואש מלך יהודה. מוזכר במקרא בתוך סיפור על עבודת עבודה זרה על ידי שרי יהודה, כנביא המוכיח את העם שנהרג בידי אספסוף בחצר בית המקדש במצוות המלך. הסיפור מוזכר באגדות החורבן ובקינות לתשעה באב. מתוך ויקיפדיה

יונה בן יהודה (יהודיוף) (המוכר בשם העט: יֵבִּי; 1934 – 7 בדצמבר 2002) היה עיתונאי, פובליציסט ומשורר ישראלי. היה מהאמנים הפוליטיים הבולטים בישראל, ונודע בעמדותיו בנושא השוויון, הצדק החברתי ומעמד הפועלים. מתוך ויקיפדיה

נתיבה (תיבה) בן יהודה (26 ביולי 1928, תשעה באב ה'תרפ"ח – 28 בפברואר 2011, כ"ד באדר א' ה'תשע"א) הייתה לוחמת פלמ"ח, סופרת, שדרנית רדיו ומילונאית של לשון הסלנג העברי. חלק חשוב מפעילותה הקדישה לשמירת מורשת הזמר העברי, במיוחד זה שקדם להקמת מדינת ישראל. זוכת אות יקירת ירושלים לשנת 2004. מתוך ויקיפדיה

איתמר בן יהודה, בית בן יהודה, בן יהודה, בן⁻ציון בן יהודה, דבורה בן יהודה, דינה בן יהודה, דינה בן⁻יהודה, זכריה בן ברכיה, זכריה בן יהודה אגמאתי, יצחק בן יהודה, ישועה בן יהודה, ישראל בן יהודה, לאה בן יהודה, מדרחוב בן יהודה, מנחם בן יהודה, נדב בן יהודה, נחמן בן יהודה, פרוייקט בן יהודה, פרויקט בן יהודה, קלונימוס בן יהודה, רחוב בן יהודה, רחוב בן⁻יהודה, רן בן יהודה

נתיב פלוס, נתיב קריטי, נתיב רובינזון, נתיב שיט, נתיב תחבורה ציבורית, נתיבות, נתיבות המשפט, נתיבות ישראל, נתיבות עולם, נתיבות שלום