אליעזר בן⁻יהודה (כ"א בטבת ה'תרי"ח, 7 בינואר 1858 – כ"ו בכסלו ה'תרפ"ג, 16 בדצמבר 1922) היה מחוללה המרכזי של החייאת הדיבור העברי בארץ ישראל החל מסוף המאה ה⁻19 ועד תחילת המאה ה⁻20, והדמות המזוהה ביותר עם תהליך זה. הוא מייסד ועד הלשון העברית (כיום האקדמיה ללשון העברית), מייסד ועורך עיתון "הצבי" וכתב העת השקפה, ומחבר המילון העברי הראשון. מתוך ויקיפדיה

על פי המקרא, נָדָב וַאֲבִיהוּא היו בניו של אהרן הכהן, ואחיהם של אלעזר ואיתמר. יחד עם אביהם ושאר אחיהם, הם היו כוהנים לאלוהים ושירתו בקודש, באוהל מועד, ואילולא מת נדב, בהיותו בכורו של אהרן הוא היה יורש את תפקידו של אביו ככהן גדול. מתוך ויקיפדיה

נדב הוא דמות מקראית, מלך ישראל השני, איש שבט אפרים. לפי הכרונולוגיה המסורתית מלך על ממלכת ישראל בשנים 907 לפנה"ס עד 906 לפנה"ס. היה בנו של ירבעם. מתוך ויקיפדיה

[[קובץ:KingGeorgeStreetJerusalemMay062023 03.jpg|שמאל|ממוזער|250px|צומת מדרחוב בן⁻יהודה ורחוב המלך ג'ורג']] מתוך ויקיפדיה

איסי בן יהודה, איתמר בן יהודה, בית בן יהודה, בן יהודה, בן⁻ציון בן יהודה, דינה בן יהודה, חמדה בן יהודה, יצחק בן יהודה, ישראל בן יהודה, לאה בן יהודה, מדרחוב בן יהודה, מילון בן יהודה, מנחם בן יהודה, נדב בן גבעון, נדב בן יהודה, נדב בן שמי, נדב בן⁻יהודה, פרוייקט בן יהודה, פרץ בן יהודה, קלונימוס בן יהודה, רחוב בן יהודה, רן בן יהודה

נדב בטשא, נדב בכר, נדב בן אהרן, נדב בן גבעון, נדב בן יהודה, נדב בן סימון, נדב בן שמי, נדב בן⁻יהודה, נדב גדג', נדב גדליה