מילון הלשון העברית הישנה והחדשה, הידוע יותר בכינויו מילון בן⁻יהודה, הוא מילון עברי היסטורי חשוב של השפה העברית. כרכיו הראשונים, שיצאו לאור החל ב⁻1908, נערכו בידי אליעזר בן⁻יהודה, כחלק מפעילותו להחייאת הדיבור העברי בארץ ישראל. לאחר מותו של בן⁻יהודה הושלם המילון בידי משה בר⁻נסים וחוקרי העברית משה צבי סגל ונפתלי הרץ טור⁻סיני, והכרך האחרון שלו יצא לאור ב⁻1959. אף על פי שהקביעות המדעיות שלו מתקבלות בהסתייגות מסוימת במחקר האקדמי, הוא נחשב כלי עזר חשוב למחקר היסטורי של העברית, בעיקר בזכות המאגר הרחב של מובאות וציטוטים מכל רובדי הלשון העברית המצורפים לכל ערך בו. מתוך ויקיפדיה

פִּינְחָס הוא דמות מקראית, היה בנו של אלעזר ונכדו של אהרן הכהן. בחטא בעל פעור פעל כקנאי והרג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור, וקבל על כך שכר מה'. בתקופת השופטים היה כהן גדול וממנהיגי עם ישראל. מתוך ויקיפדיה

[[קובץ:KingGeorgeStreetJerusalemMay062023 03.jpg|שמאל|ממוזער|250px|צומת מדרחוב בן⁻יהודה ורחוב המלך ג'ורג']] מתוך ויקיפדיה

איסי בן יהודה, איתמר בן יהודה, אליקים בן יהודה, בית בן יהודה, בן יהודה, דבורה בן יהודה, דינה בן⁻יהודה, חמדה בן יהודה, יוסף בן יהודה, יצחק בן יהודה, ישועה בן יהודה, ישראל בן יהודה, ישראל בן⁻יהודה, מדרחוב בן יהודה, מנחם בן יהודה, פינחס בן יאיר, פינחס בן יהודה אלטשול, קלונימוס בן יהודה, ראלי בן יהודה, רחוב בן יהודה, רחוב בן⁻יהודה, רן בן יהודה

רחוב בלפור (בת ים), רחוב בן גוריון (הרצליה), רחוב בן יהודה, רחוב בן יהודה (ירושלים), רחוב בן יהודה (תל אביב), רחוב בן⁻יהודה (תל אביב), רחוב בן⁻עמי (עכו), רחוב בני אפרים, רחוב בנק 25, רחוב בנק 40