תמך במעשה, באמירה וכדומה; צידד בהם. "חלק מן המשתתפים הצדיקו את החלטת הוועדה." "העיתון הצדיק את פרסום הכתבה בטענה שיש בה עניין ציבורי." "הוא הצדיק את עמדת חברו בדיון."

נתן צידוק לדבר; נימק או תירץ אותו. "הנאשם הצדיק את התנהגותו בתרופות שהוא נוטל." "קשה להצדיק את האיחור החוזר באותם תירוצים." "היא ניסתה להצדיק את החלטתה בנימוקים מקצועיים."

אנשים או גופים טובים זוכים שאחרים יפעלו לטובתם, גם מבלי שהם עצמם עשו זאת

אדם ישר, הגון ובעל מידות טובות. "בסיפור הוא מתואר כאדם צדיק המסייע לכל נזקק." "רבים ראו בה אישה צדיקָה וישרת דרך." "גם בשעה קשה נשאר צדיק ולא פגע באיש."

אדם הנחשב לגדול בתורה ובקדושה. "אנשים רבים באו אל הצדיק לבקש עצה וברכה." "לאחר פטירת הצדיק המשיכו תלמידיו להפיץ את תורתו." "הקהילה ראתה בו צדיק ובעל השפעה רוחנית רבה."

צדיק הוא אדם המתנהג על פי הצדק והמוסר. לרוב נעשה שימוש בתואר זה כדי לציין שמדובר באדם מורם מעם, הפועל לפנים משורת הדין והנהגותיו נעלות מהסטנדרט החברתי. ביהדות (ובעקבותיה גם בשימוש יומיומי), כאשר משתמשים במונח הכוונה היא גם לאדם שהוא ירא שמים, מתנהג בחסידות ומדקדק במצוות. בתנועת החסידות, ה"צדיק", הידוע גם כאדמו"ר או רבי, הוא תוארם של מנהיגיה ובעל משמעויות קבליות. מתוך ויקיפדיה

צדוקי, צדוקים, צדי, צדי צרפתי, צדי"ק, צדיק אחד בסדום (אלבום), צדיק בינו, צדיק דאנון, צדיק ורע לו רשע וטוב לו, צדיק נסתר