מְנַשֶּׁה, בנם של חזקיהו בן אחז וחפציבה, הוא דמות מקראית, מחשובי מלכי יהודה, מלך בשנים 697 לפנה"ס עד 643 לפנה"ס. לפי המקרא הוא עלה למלוכה בגיל 12. מנשה שיקם את הממלכה שנחרבה בעקבות מסע סנחריב וניהל יחסים הרמוניים עם שליטי אשור. בימיו זכתה יהודה לתקומה יחסית, מבחינה כלכלית. הוא היה המלך ששלט הכי הרבה זמן בהיסטוריה של עם ישראל, 55 שנים. מתוך ויקיפדיה

חִזְקִיָּהוּ (או חִזְקִיָּה) הוא דמות מקראית, מלך יהודה החל משנת 727 לפנה"ס או 715 לפנה"ס עד 698 לפנה"ס או 686 לפנה"ס. בתקופת מלכותו החריבה האימפריה האשורית החדשה את הממלכה השכנה, ממלכת ישראל, ואף כבשה חלקים מממלכתו. חזקיהו מתואר במקרא כמלך שלחם בפלשתים, מרד באשור, ביטל את פולחן האלילים ואת הפולחן מחוץ למקדש שבירושלים. מתוך ויקיפדיה

עֻזִּיָּהוּ או עֲזַרְיָהוּ (באכדית: az⁻ri⁻ya⁻úHayim Tadmor, The Inscriptions of Tiglath⁻Pileser III, King of Assyria (Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 1994), p. 42 או az⁻ri⁻ya⁻a⁻úHayim Tadmor, The Inscriptions of Tiglath⁻Pileser III, King of Assyria (Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 1994), p. 76) הוא דמות מקראית, מלך יהודה, בנו של אמציה, שימש כעוצר בשנים 785 לפנה"ס עד 769 לפנה"ס, וכמלך בשנים 769 לפנה"ס עד 733 לפנה"ס. כמעט כל המידע המקראי על מלכותו מגיע מספר דברי הימים. מתוך ויקיפדיה

אחז, מנשה מלך יהודה

חזקיהו המלך, חזקיהו יהושע פייבל תאומים, חזקיהו יוסף מישקובסקי, יוסף שרייבר, חזקיהו מישקובסקי, חזקת הגוף, חזקת הדין, חזקת החפות, חזקת החפות מפשע, חזקת הנהגה