שפת סימנים הוא כינוי לכל אחת מהשפות הטבעיות שמשתמשות בתנועות ידיים, מחוות גוף והבעות פנים כאמצעים העיקריים להעברת מסרים וליצירת תקשורת בין המתקשרים, בין אם הם אילמים ובין אם לא. השימוש בשפת הסימנים מאפשר שמירה על השקט. זאת בניגוד לשפה מדוברת, שבה האמצעי העיקרי הוא הקול המופק בחללי הפה, האף והגרון. מתוך ויקיפדיה

שפת הסימנים הישראלית או בראשי תיבות שס"י היא שפת הסימנים העיקרית המשמשת את קהילת החירשים בישראל. היא התפתחה משפת הסימנים הגרמנית בעקבות הקמת בית ספר לחירשים בירושלים ב⁻1932 בידי מורים יהודים שהתמחו בבית הספר היהודי⁻גרמני לחירשים מייסודו של . בישראל יש כשבע מאות אלף כבדי שמיעה וחירשים (כ⁻8% מן האוכלוסייה), מתוכם כעשרים אלף איש משתמשים בשפת הסימנים הישראלית במידה זו או אחרת, והיא משמשת שפת אם לחלק ניכר מהם, בפרט לצעירים שבהם שהתחנכו במערכת החינוך הישראלית. שפת הסימנים הישראלית מוכרת בישראל כשפה המשמשת במערכת החינוך לחירשים, וכשפת התקשורת בין חירשים לשומעים. מתוך ויקיפדיה

שפת הסימנים של ניקרגואה היא שפת סימנים שהתפתחה באופן ספונטני בקרב ילדים חירשים בכמה בתי⁻ספר במערב ניקרגואה במהלך שנות ה⁻70 וה⁻80 של המאה ה⁻20. זוהי שפה המעוררת עניין מיוחד בקרב בלשנים, שכן היא מספקת הזדמנות נדירה לחקור מקרה של "לידת" שפה חדשה. מתוך ויקיפדיה

מתורגמנות שפת הסימנים הישראלית, שפת סימנים ישראלית, שפת סימנים לתינוקות

שפת מיעוטים, שפת מכונה, שפת מפענח, שפת מפרש, שפת סימון, שפת סימנים ישראלית, שפת סימנים לתינוקות, שפת סף, שפת סתרים, שפת עבר