תַּלְמוּד בַּבְלִי נקרא גם גְּמַרַא, ובפי פרשני התלמוד יַם הַתַּלְמוּד, וכן שַּׁ"סּ, בַּבְלִי, הַבַּבְלִּי, תַּלְמוּדַא דְבַּבְלַאֵי, או תַּלְמוּדַה שֶׁל בַּבֶל הוא חיבור ייחודי המפרט את הגותם ההלכתית והאגדית המרכזית של האמוראים - חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת המשנה, מתחילת המאה ה⁻3 ועד לסוף המאה ה⁻5, שהתגוררו בבבל ובארץ ישראל. הגות זו נכתבה בעיקרה כפרשנות על דברי דורות קודמים של חכמים, בפרט על המשנה ועל הברייתות. מתוך ויקיפדיה

תלמוד בבלי (כינויים נוספים: גמרא, ש"ס, תלמודה של בבל) הוא אחד משני התלמודים המפרטים את הגותם ההלכתית והאגדית המרכזית של האמוראים – חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת המשנה, מתחילת המאה ה⁻3 ועד לסוף המאה ה⁻5 עת חתימת התלמוד הבבלי, שהתגוררו בבבל (מסופוטמיה) ובארץ ישראל. הגות זו נכתבה בעיקרה כפרשנות על דברי דורות קודמים של חכמים, בפרט על המשנה ועל הברייתות. עם זאת הוא מכיל שיח פורה בתחומים תורניים רבים. התלמוד הבבלי נחשב לטקסט המרכזי של היהדות הרבנית לאחר התנ"ך, ולמקור העיקרי של ההלכה היהודית הדתית והתאולוגיה היהודית. מתוך ויקיפדיה

פרשנות התלמוד הבבלי מתקיימת החל מתקופת התלמוד עצמו, וחיבורים של פרשנות הולכים ונכתבים גם בימינו. החיבורים החשובים נכתבו בעיקר בתקופת הראשונים. החיבורים המפורסמים והנלמדים ביותר הם פירושו של רש"י, שנכתב במאה ה⁻11, והתוספות, שנכתבו בין המאה ה⁻12 למאה ה⁻14. עיון בפירושים אלה, שנדפסו כמעט בכל מהדורות הש"ס, מהווה חלק אינטגרלי מלימוד התלמוד בישיבות גם היום. מתוך ויקיפדיה

דפוסי התלמוד הבבלי, תלמוד בבלי מהדורת שוטנשטיין, תלמוד בבלי שוטנשטיין

תלמה ריטר, תלמו זארה, תלמו זרה, תלמו סארה, תלמוד, תלמוד בבלי מהדורת שוטנשטיין, תלמוד בבלי שוטנשטיין, תלמוד בומברג, תלמוד הבבלי, תלמוד הירושלמי